|
שפה, מדינה, דגל, נרטיב הסטורי, לאום, תרבות. לכל אלה אפשר לשייך את המילה יהדות, מבלי להיות *מחויבים* לדת ישראל, אפילו במילימטר. אפשר ללמד את הילד את ועל כל אלה ובאותה נשימה להגיד לו שאלוהים מת, מבלי להגיע לאיזושהי סתירה פנימית1. אפשר ללמד אותו על ערכים הנובעים מן התרבות היהודית (שאכן בהיסטוריה שלה אלוהים במרכז הבמה *בהכרח*), אבל גם ללמד אותו שאין דברים קדושים ושהיהדות היא תרבות שהתפתחה לענפים שונים, כמו תרבויות הסטוריות מבוססות דת אחרות, ושחלק מן הענפים הללו לא מחויבים יותר למושגים הדתיים. עובדת קיומה של יהדות בלתי דתית - היא עובדה שלא ניתן להתוכח עמה מן הבחינה האמפירית (אפשר לטעון טיעונים לגבי שליליותה לעמנו, למשל, אבל אי אפשר לערער ברצינות על עצם קיומה).
חוץ מאלה, בימינו אנו, מה עוד עם צריך בשביל להרגיש הרגשה של שיכות למדינתו? מדוע יהודי בישראל זקוק לאלוהות, לשם צידוק שהיתו בארצו, יותר משזקוק לה בריטי בבריטניה?
אבל זהו רק ההסבר היהודי. מדינת לאום דמוקרטית, היא לא רק מדינת לאום, אלא *גם* מדינה דמוקרטית. גם אבא ואמא לא יהודים, יכולים להסביר לילדים שלהם כמה חשוב להיות חלק ממדינת ישראל בה הם נולדו וחיים. אזרחי ישראל אמורים לקבל אזרחים שכאלה, בזרועות פתוחות2.
_________________ 1 אלוהים מת במובן המטפורי, לא המילולי. 2 בתאוריה. זה שעם ישראל הוא קקר קסנופובי, שמפחד מכל מה שזז ולא עשו לו בר-מצווה, זה סיפור אחר. [extra] בכל האמור מעלה אין שום קביעה לגבי איך אני *באמת* הולך לחנך את ילדי ומה אני הולך להסביר לו. מדובר רק בדוגמא אפשרית אחת לחינוך ילד ישראלי, מבלי צורך לתלות משהו בדת. יש אפשרויות נוספות.
|
|