בתשובה לטלי, 14/01/03 7:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין, במה משיחין העורכת והמתימטיקאי בשעותיהם הפנויות? מקרה קלאסי של משיכת ניגודים, הישר מספרי שנה א'? קורה לפעמים שזה מתחיל בעניינים שברומו של עולם ומסתיים בצלחות שבורות? אישית, אני נוטה להזדהות עם תיזת הבחור שנהיה פסיכי מבית המדרש המתימטי. יוש |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והמתימטיקאי, תרשה לי לומר. שקשה לי בכלל לדמיין אפילו את שני אלה זורקים צלחות. אבל אני גם מתקוממת נגד הרעיון של לקרוא לה העורכת. דרלינג, מדובר פה באשת אשכולות ששמה את כולנו בכיס הקטן ואני חושדת שאולי גם את המתימטיקאי (בלי לפגוע, כן ?). היא משוררת, סופרת, עורכת, רופאה, והיא מבריקה גם במתימטיקה ופיסיקה חבוב. הדבר היחיד שעולה בדעתי לחשוב זה שאם המתימטיקאי בחר לעצמו כזאת אישה שאקלית, כנראה שהוא מספיק שאקל בעצמו להתמודד איתה. בלי צלחות. באהבה מותק. באהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיה, מין נימה מעט זועפת (אולי) עולה מתגובתך, ואת צודקת! כמה דקות אחרי שכתבתי ושלחתי, עלה בדעתי שאולי היה בדבריי משהו מתגרה. הצטערתי (ועודני מצטער) שאין איזה מנגנון מחיקה, ושאת הנעשה אין להשיב. באמת מצטער, גם בפני טלי, אם הספיקה לקרוא. ואני דוקא מודע, מאוד מודע, לאיכויותיה הרנסאנסיות. מודע ומתפעל. השתמשתי במילה "עורכת", משום שהופיעה בתגובה של עוזי ו., ולא חשבתי שיהיה בכך כדי לפחת בשאר התחומים שבשליטתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר שבועות מסתובב עם תחושה לא נוחה על תגובה 103965. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יהיה זה שבלוני-להחריד, אם אזכיר כאן עובדה פשוטה: כולנו, טובים ורעים, יותר או פחות, חשים מדי פעם צורך להשתלח במי שחכם ומוצלח. עכשיו כבר מותר להרגיש יותר טוב, עם זיכוך הנפש. אני בטוח שטלי אינה הטיפוס הנוקם ונוטר. מן האיגרת אל הקורינתיים בב"ח: "האהבה מארכת-אף ועושה חסד. האהבה לא תקנא. האהבה לא תתפאר ולא תתרומם, לא תעשה דבר תפלה ולא תבקש את אשר לה, ולא תתמרמר ולא תחשוב הרעה, לא תשמח בעולה כי עם האמת תשמח" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו! גם אתה מכור ליפים והאמיצים ויודע לצוטט את הקטע הזה בע"פ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מופיע בסדרת טלויזיה, לא אצטט את זה יותר. לא, אני לא מכור. למעשה, כרגע אני לא זוכר אם היפים והאמיצים זה עם ויקטור ניומן או עם השני, גבר איטלקי מבוגר ששפכו לו כמה גאלונים של צבע על הראש. אבל יש לי סוד אחר, אפל ומביש לא פחות: אני קצת מכור ל... בנסון! ובכך אני מהווה כנראה שמורת טבע נכחדת. ייתכן שאצטרך לתרום את מוחי למדע, שיבררו מה קרה שם ואיך ולמה. אגב, לא "לצוטט", אלא "לצטט". לילה טוב. הגיע זמן לישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה גבר שמכור לסדרה הזו, אתה נאלץ לצותת לה, כדי לשמור על כבודך בעיני הבריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, א. אתה די צודק. הוי, מה רב הסבל. חשבתי להעיר לאיילה החביבה ההיא על אפשרות הציתות בשני תו"ים, אך זו היתה שעת לילה מאוחרת וחששתי מגרימת נזק מוחי. ב. מאחר ואתר אינטרנט הוא משכנן הטבעי של ישויות וירטואליות - איך יכול מישהו, אם בכלל, להיות בטוח שאכן ממין זכר אנוכי? ג. אבל טל כהן, לעומת זאת, לתשומת לבה של רבקה ירון, הוא דוקא גבר עם קבלות. ד. ואין בכך כדי להפחית מן ההערכה שאני רוחש לגברת ירון, שהשכימה כארי בשבע בבוקר וכתבה רצנזיה כה מרשימה (הגם שמחמירת סבר, קמעא). יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, למה שוב הטון הזה? תגובה 120986 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, "טון"? את האמת? - לא חשבתי על זה. את כנראה צודקת בקשר ל"טון", בעניין הנזק המוחי. אולי זה קרה לי משום המבוכה המסויימת שבעיסוק בסדרות טלויזיה טפשיות. ... אבל בתגובתי למיה - "טון"? באמת לא תיארתי לי שזה עלול להתפרש כך. להיפך, בדבריי למיה היה נסיון כיפור על "טון" שהיה (כפי שקלטתי באיחור) בדבריי לטלי, כמה מלבנים קודם. למעשה, ביני לביני קיויתי איכשהו לאיזו תגובה מטלי. עכשיו אני מתחיל להבין, פחות או יותר, מדוע (אולי) לא היתה תגובה כזאת. בכנות מלאה ובלי שום טון: אני רואה עכשיו בתגובתך הקצרצרה שיעור משמעותי בשבילי, ואקח את זה בחשבון להבא. תודה (התודה היא ברצינות. אני כבר מתחיל לפחוד מכל מילה של עצמי) יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היית משאיר כתובת אמייל, גם הייתי עונה לך על תגובתך הישירה אלי, גם מרגיעה שמעולם לא נעלבתי, וגם מודה לך על התגובה למיה, שהחמיאה לי עד מבוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן הגענו, אם אפילו תנין הזוי של דמות בדויה צריך להתנצל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הזה הוא בין המשעשעים ביותר שנראו באייל. המשיכו, המשיכו אתם מרווים אותנו נחת רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכ"ג, דוקא כאן, בשדות הציד האייליים המרהיבים שלכם, ראיתי ישויות הזויות ובדויות עד שילשים וריבעים - שהצליחו להכניס טוב-טוב לבני אדם בשר ודם. נניח שאתה עומד בתחנת אוטובוס ביום מאוד גשום. עובר רכב כלשהו במהירות גדולה, סמוך לשפת המדרכה, ומכסה אותך בסילון אדיר של מי בוץ. אז איך אתה מגיב? אתה אומר - מה'כפת לי, הוא זר ואני לא מכיר אותו, אז הבוץ הזה בכלל לא קיים. או שאתה אומר - יהודים! גוואלד! בוץ! קאפיש? בקציה של כל מנהרה, בסופו של כבל האינטרנט, מאחרי המסכים - צפונים הרי לבבות פועמים, מערכות עצבים אנושיות ושקי דמעות מוחשיים. והם עלולים להיפגע, ואין זה משנה אם הפוגע הוא אדם או תנין. לכן, כשחששתי שמא עלבתי, ראיתי כאן אחריות אישית העומדת ביחס ישר להנאה שבוירטואליות. סרווס, יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוש, א. תודה על המידע באשר למינו של טל כהן. אני מצטערת על הטעות שנבעה מחוסר ידע מוחלט. פשוטו כמשמעו: לא ידעתי. ולא היה לי איך לנחש, בין היתר, כי אני מכירה כמה בנות-חווה ושמן "טל". ב. ובאשר לנימת התגובה שלי: אז... שאחמיר איתך? אם *גברת* ירון, לא ייתכן [שהשכימה/שהשכמתי] כ*ארי*... רבקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבקה, נערה טובת מראה מאוד, א. נו באמת, אל תצטערי כל כך. ב. אם זה כל כך חשוב לך - מקבל. אם כי, למען האמת, איני רואה איזשהו כלל לשוני/סגנוני *האוסר* במפורש הקבלת נקבה על זכר או זכר-נקבה, ובייחוד כשהדבר נעשה לצורך כיבוד נוסח המקור ושמירתו, במקרה זה שולחן ערוך (להתגבר כארי ומיד כשיעור משנתו...) בעצם לא רק לשמירה על המקורות. גם בלשון היומיום. היש אשה בישראל שלא אמרה, לו פעם בחייה - "אני עובדת כמו חמור..."? יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יושקו, 1. תודה. 2. אריות לוחמניים, , חמורים נושאים-בעול [ -טמטומם?], סוסים בריאים, פרות חלובות ושאר נציגינו האמבלמאטיים - חייכתי לי, וזה הכול. חן-חן על תשומת הלב. רבקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, אתה חשבת מתישהו מי זה הכותב הזה שאתה מדבר איתו בכזאת נחמדות? את מי מזכיר לך הסטייל שלו,את מי?(רמז: מישהו שאתה לא ממש משתגע עליו בשמ האמיתי שלו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדובי אין שום אפשרות להשתגע או לא להשתגע עלי, וגם לא לאף אחד אחר כאן. יוש, טהור כתינוק בן יומו ומחייך לעצמו חיוך קרוקודילי עד מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני, יצא קצת מצחיק - יצא שאתה מוכיח כאלף עדים את מה שכתבתי כאן לפני כחצי שעה בתחילת תגובתי לשכ''ג (אז עוד לא ראיתי את התגובה של ך, או שאולי היא עוד לא הופיעה אצלי). ומה לעשות, אני עדיין טהור כתינוק ועדיין מחייך לעצמי... יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם יוש הוא לא רק יוש, עדיין יוש נשאר טהור כתינוק. זוהי תופעה וירטואלית שלא רק שאין טעם להילחם בה, יש להנות ממנה. בתנאי כמובן שהיא לא מנוצלת לרעה בצורה בוטה מידי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |