|
||||
|
||||
עם כל התיעוב שלי למשמעת צבאית (וכל דבר צבאי, למעשה(*)), הרי שקצת קשה לי לחשוב על קבוצה של אנשים שנשמעים לרב שלהם יותר מאשר למפקד שלהם, שנשלחים לנקודות חיכוך אחרי לא יותר מחודש הכשרה שלא שם דגש על משמעת בכלל. למעשה - מהי מקצועיות אם לא משמעת? לא עוזר לי צלף מצויין אם הוא לא נשמע להוראות - למעשה, הוא הרבה יותר מסוכן מצלף גרוע שכן נשמע להן... (*) הידעת כי האייל הקורא, לפחות בחודשיו הראשונים, חי בחטא? במהלך ארבעת החודשים הראשונים בחייו של האייל, עבדך הנאמן היה חייל בצבא ישראל, מה שאומר שאסור היה לי לפרסם כל טקסט שהוא, ובוודאי ובוודאי שלא טקסטים פוליטיים בלי אישור מראש. אם יש משהו שאני מתעב במיוחד זה הגבלת חופש הדיבור. |
|
||||
|
||||
דובי, אני מטיל ספק בנכונות הדברים שכתבת בכוכבית. בפרט, למשל, זכור לי כי לחייל מותר לכתוב מכתב למערכת עיתון, ובלבד שלא יחתום בציון עובדת היותו חייל (או יחשוף אותה במכתב). |
|
||||
|
||||
בזמנו התכוונתי לשלוח סיפור שלי לתחרות סיפורים קצרים. מש"קית החינוך הפנתה את תשומת ליבי להוראות האמורות, וקראתי את כולן. כל פרסום של חייל חייב לעבור אישור של צנזור, כדי לוודא שמה שנאמר שם אינו מסתמך על ידע שקיבל החייל במהלך שרותו(*). (*) כתבתי סיפור שמספר על טרמפ מתל-אביב לירושלים דרך בית-שמש, שזה במקרה הדרך שעשיתי כל יום. נחשב ידע שנרכש במהלך שירותי? |
|
||||
|
||||
בטח שכן, מי נוסע מתל-אביב לירושלים דרך בית שמש חוץ מחיילים? |
|
||||
|
||||
כן ידעתי ולו מהסיבה שפרסמת מאמר שלי בתקופה בה אף אני הייתי חייל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |