|
||||
|
||||
אני לא מצפה מסאטירה שתשמור על טענות הגיוניות או ענייניות, מה שכן ישנם "רוח הדברים" ורוח הדברים היה נסיון להעמיד באור מגוכח את לימוד התורה. אני לא יודע כנגד מי ומה מכוונת תגובתך לגבי התפילה והמתים. מעולם לא טענתי, ואף לא החרדים משהו בסגנון. חבל שאתה מכניס טיעונים לפי יריבך כדי להצדיק את עצמך. טענת ההשתמטות יש בה הרבה דמגוגיה. ראשית אחוז המשרתים שירות מילואים פעיל מקרב הכשירים לכך שואף ל30, כך שתליית אשם נטל ימי המילואים בקולר החרדים דווקא הוא פופוליזים צרוף. לא זו בלבד אלא שחוק ועדת טל היה אמור חתת פתרון בדיוק לסוגיה זו על ידי הפניה של חרדים למסגרות של משמר אזרחי שבהחלט יכלו להיות מנותבות לשמירות מהסוג המעמיס על המילואימניקים. הגדרתך את השתמטותם כ"השתפנות" היא הבל ורעות לב ורוח. לחרדים ישנם בעיות מנטליות וחברתיות (שים לב מדובר בפירוש בבעיות, יעני דבר לא טוב, פגום וכו') המונעות מהם את אותו שירות. הם לא מגלים יותר מורך לב מאוכלוסיה אחרת. |
|
||||
|
||||
משתפנים, בפירוש. שירתו איתי בבסיס (זה היה מזמן...) אנשים ממשפחות שבורות, אנשים עם בעיות קשות באמת, "נערי רפו"ל" חלקם - אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב לפני הגיוס. אחרים עם בעיות רפואיות קשות שהתגיסו לשירות בהתנדבות. בעיות מנטליות וחברתיות, זה מה שמונע מהחרדים שירות? מ*כל* החרדים? בחיאת ראבאק. פחדנות לשמה. מהשירות עצמו, או מהאומץ לעמוד מול סביבתם ולהגיד: "אני מתגייס". לא הכנסתי טענות לפיך. אמרתי שאם נסתכל על מבחן התוצאה, החרדים צודקים: להם יש הרבה פחות הרוגים מפיגועים. השיטה: לא להתגייס. לגבי הקלת הנטל: טענת המשמר האזרחי, *זו* דמגוגיה. המשמר האזרחי ישמור בגנים וקדים, לדעתך? שם העברתי את שירות המילואים האחרון שלי. המשמר האזרחי ישמור ברחובות הערים. נכון, גם שם יש פיגועים, אבל שם השומרים הם לא אנשי מילואים אלא אנשי משטרה, ולא מדובר בהקלה בנטל. הקלה בנטל זה שמירות בשטחים, פטרולים בערבה, סיורים בגבול הצפון. המספר "30 אחוז" נראה לי לא מבוסס לחלוטין אלא אם אתה כולל (א) את החרדים עצמם, (ב) את הערבים, (ג) את הסטודנטים, שחלקם מצליח להמנע משירות במהלך הלימודים – אבל הלימודים באוניברסיטאות לא דורשים פרק זמן בלתי מוגבל (כמו בישיבות), אלא 3 או 4 שנים בלבד. ובסופם הופכים רוב הבוגרים לאזרחים התורמים לחברה. |
|
||||
|
||||
אני לא מדבר על בעיות אישיות אלא של החברה כחברה, שלא מאפשרת להם להתמזג בצבא. אף רב חרדי לא חושש לשלוח את תלמידיו לצבא כדי שלא ימותו אלא שלא יתפקרו (כמאמר חז"ל: "קשה המחטיאו יותר מן ההורגו"). ועוד לא דיברנו על העובדה הפשוטה שניתן בכיף כמו 80% מהחיילים בצבא לבלות את שירותך בתפקיד מנהלתי בלתי מזיק באיזה מוצב קדמי על הגדר העקיפה של צריפין. אני לא רוצה להעליב אותך אבל בתור טירון עם פז"ם של שבוע שמאחוריו שתי מטווחים שמרתי בבא"ח גולני שהוא כידוע לך באזור גנים כדים אולם במיקום בעייתי הרבה יותר. אני לא רואה מדוע הכשרה של חודש לא אמורה להספיק, במיוחד אם שמים את הדגש על מקצועיות ולא עם חינוך נערים מתבגרים למשמעת. גל"בים לא דורשים הרבה יותר. הנתונים לגבי האחוזים הם בדיוק כפי שהבנת מדברי, שמעתי זאת בשיחה על מפקד חטיבת מילואים אבל לדעתי ניתן להם פומבי בכלי התקשורת אני אנסה להשיג את הדו"ח ממנו נלקחו הנתונים. |
|
||||
|
||||
משה, אל תיתמם ותתן לעובדות להפריע לך. ראשית, לו רצו באמת ובתמים רבני הישיבות החרדיות שהחרדים ישרתו בצבא ולא יתפקרו, היו ממציאים את הנח''ל החרדי דהיום כבר לפני שנים. מנהיגי הציבור החרדי היו יוצרים אוירה מתאימה, וכו' שנית, בהתאם למצב מחליטים מי מאייש איזו עמדה, כלומר, סביר להניח שכטירון עם פז''מ של שבוע לא היו שולחים אותך עכשיו, בלב המהומות לשמור בבזק לא בזוגות לפחות, אם לא היו בכלל מפנים אותך למקום אחר ונותנים לחיילים מנוסים יותר את המלאכה הנ''ל. |
|
||||
|
||||
ראשית, אני מתחייב בפניך שאני כותב בדיוק את מה שאני חושב ואין לי כוונה להונות אף אחד, כך שאתה יכול לוותר על הפתיח להבא. בשנים האחרונות חלה הבשלה והתערות חלקית של הציבור החרדי ולכן רעיונות כגון הנח"ל החרדי יכולים להתממש. אתה אולי לא מודע לזה אולם הציבור החרדי בארץ חי כל שנות המדינה הראשונות בטראומה ובתחושת נרדפות אמיתית, שטופחה רבות על ידי גורמיים חילוניים מרכזיים. להציע את רעיון הנח"ל החרדי לפני 15 שנה כמוהו כהצעה ידידותית שאני מפנה לך ללכת הערב לביקור נימוסין קצר אצל מכר וותיק שלי ברמאללה. ניסיתי לרמוז בעדינות, לכותב שהדוגמאות שנתן לשירות מבצעי מפואר בש.ג. (או אפילו על הצירים) של גנים כדים, חיוורות משהו. אני לא רוצה לפתח את הנושא והוא כשירותם של אנשי המילואים אבל בגדול, כשהכרס הולכת לפניך העובדה שהיית לוחם מהולל בצנחנים לא עושה אותך הרבה יותר כשיר מאיש משמר אזרחי עם פחות גאווה אך עם טיפה יותר כושר. |
|
||||
|
||||
עם כל התיעוב שלי למשמעת צבאית (וכל דבר צבאי, למעשה(*)), הרי שקצת קשה לי לחשוב על קבוצה של אנשים שנשמעים לרב שלהם יותר מאשר למפקד שלהם, שנשלחים לנקודות חיכוך אחרי לא יותר מחודש הכשרה שלא שם דגש על משמעת בכלל. למעשה - מהי מקצועיות אם לא משמעת? לא עוזר לי צלף מצויין אם הוא לא נשמע להוראות - למעשה, הוא הרבה יותר מסוכן מצלף גרוע שכן נשמע להן... (*) הידעת כי האייל הקורא, לפחות בחודשיו הראשונים, חי בחטא? במהלך ארבעת החודשים הראשונים בחייו של האייל, עבדך הנאמן היה חייל בצבא ישראל, מה שאומר שאסור היה לי לפרסם כל טקסט שהוא, ובוודאי ובוודאי שלא טקסטים פוליטיים בלי אישור מראש. אם יש משהו שאני מתעב במיוחד זה הגבלת חופש הדיבור. |
|
||||
|
||||
דובי, אני מטיל ספק בנכונות הדברים שכתבת בכוכבית. בפרט, למשל, זכור לי כי לחייל מותר לכתוב מכתב למערכת עיתון, ובלבד שלא יחתום בציון עובדת היותו חייל (או יחשוף אותה במכתב). |
|
||||
|
||||
בזמנו התכוונתי לשלוח סיפור שלי לתחרות סיפורים קצרים. מש"קית החינוך הפנתה את תשומת ליבי להוראות האמורות, וקראתי את כולן. כל פרסום של חייל חייב לעבור אישור של צנזור, כדי לוודא שמה שנאמר שם אינו מסתמך על ידע שקיבל החייל במהלך שרותו(*). (*) כתבתי סיפור שמספר על טרמפ מתל-אביב לירושלים דרך בית-שמש, שזה במקרה הדרך שעשיתי כל יום. נחשב ידע שנרכש במהלך שירותי? |
|
||||
|
||||
בטח שכן, מי נוסע מתל-אביב לירושלים דרך בית שמש חוץ מחיילים? |
|
||||
|
||||
כן ידעתי ולו מהסיבה שפרסמת מאמר שלי בתקופה בה אף אני הייתי חייל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |