בתשובה לרון בן-יעקב, 12/01/03 19:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקשר לחוק: למיטב ידיעתי, לפחות ברוב המקרים אם לא בכולם, עמותות לא פועלות מכוח חוקים. מה שכן, במדינות מתוקנות נהוג שהמדינה מתקצבת גם עמותות להגנה על בעלי חיים. ההחלטה על התיקצוב יכולה להיות דרישה מפורשת בחוק או בתקנות, תקנה פנימית של משרד ממשלתי כלשהו, או החלטה של השר הממונה. במקרה של שיקום קופים, נדרשת לעתים קרובות פעילות מיוחדת של המחוקק, גם משום שהתקציבים הדרושים הם גבוהים מאד, אך בעיקר משום שהמעבדות אינן מתלהבות, בלשון המעטה, מרעיון השיקום. מהתבטאויותיו של ד"ר זולה, שהוא כידוע מנהל המרכז ע"ש ירקס ועל פיו ישק דבר, ניכר שלו הדבר היה תלוי רק בו, שימפנזים מאוניבסיטת אמורי לא היו יוצאים לשיקום. לענייננו, אני עדיין לא מבין היכן ישנה הכרה חוקית בכך שגם לקופים יש נפש. לכל היותר מדובר בחיזוק הטענה ששימפנזים אינם מכונות נטולות תודעה (להבדיל מנפש, שהיא לתפיסתי מושג דתי ביסודו). השימוש באמצעי העשרה מעיד שהחוקרים הבינו ששימפנזים הכלואים ללא אמצעי העשרה מאבדים את שפיותם, דבר שוודאי לא משרת את האינטרסים של החוקרים. זאת ועוד: החוקר היחיד שמצוטט במאמר כתומך בשיקום קופים הוא פראנס דה-וואל (לא בדיוק ויוויסקטור טיפוסי), וגם הוא אמר בפירוש שהוא בעד שיקום רק עבור שימפנזים שאינם משמשים למחקר ביו-רפואי. חוקרים אחרים, שאינם נזכרים במאמר בשמותיהם, תמכו לכל היותר בטענה ששימפנזים במעבדות ראויים ליחס טוב יותר מזה שמקבלות חיות מעבדה אחרות בארה"ב. רון, האמן לי בבקשה שאין ולא היתה לי שום כוונה להתנגח. אולי זה נראה כאילו אני מתעקש לעסוק כל הזמן בחצי הכוס הריקה, אך מהסתכלות בתמונה הגדולה, פארק השיקום הזה - מבורך ככל שיהיה - באמת רחוק מלמלא את חציה השני של הכוס, ולו רק משום שעצם קיומו נותן לגיטימציה ואולי מנציח דבר שבעיני הוא תועבה מוסרית מתחילתו ועד סופו. לעומת דה-וואל והחוקרים האחרים שהתבטאו במאמר, האנשים שדיברו בסימפוזיון שבקישור שהבאתי (ד"ר ג'יין גודול, פרופ' אלן דרשוויץ, פרופ' סטיבן וייז ואחרים) עובדים לדעתי נכון כאשר הם לא מסתפקים בקידום מטרות כמו שיקום לאחר מעשה או הכנסת אמצעי העשרה לכלובים, אלא גורמים לציבור הרחב לחשוב מחדש על מוסריות עצם השימוש בשימפנזים ובבעלי חיים אחרים כבכלי מחקר לאור דמיונם הרב לבני אדם מבחינה פסיכולוגית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מגזין הני"ט מקדיש כתבה ענקית ל"אתר הנופש," או יותר נכון לעיר המקלט שמוקמת עבור הפרימאטים ששימשו כחיות מעבדה. אתר אחד שבתמונה הזו נראה כמו כלא אבו גרייב, נקנה בשנת 2002 על ידי האגודה להצלת השימפנזים מידי קרן קולסטון למחקר ביורפואי, ו-200 השימפנזים הועברו לאתרים דוגמת זה שמוקם בשרבפורט לואיזיאנה או פורט פירס בפלורידה, "אנחנו יכולים לראות בבירור בשימפנזים איזו גרסא מוקדמת שלנו אשר, ולו רק מתוך הרחבת היוהרה שהובילה אותנו לכלוא אותם, מחייבת אותנו להעניק להם תנאי מחייה טובים יותר." שימפנזים שבילו כל חייהם במעבדות לא יודעים מהו טיפוס על עץ, והחוקרים מקווים שכמה שימפנזים שנתפסו בזמנו באפריקה יצליחו ללמד אותם להיזכר ביכולת הזו. למאמר של צ'ארלס סיברט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נחמד ומעודד לקרוא על שיקום מוצלח שכזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נבחר ע"י המגזין טיימס. בין השאר נכתב עליו שהוא חוקר את המשותף לפרימטים, הדדיות, אמפתיה, ופתרון קונפליקטים. הוא מאמין שישנו קו ישיר המוביל מההתנהגות של שימפנזים לפוליטיקה האנושית, כך שניוט גינגריץ' (שהוביל את המהפכה הרפובליקנית בקונגרס לפני כעשור) המליץ לחברי קונגרס צעירים ללמוד את ספרו של דה וואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציד בונובו למטרות מאכל דילדל את מיספרם וממשלת קונגו, בעזרת מענקים אמריקאים, החליטה להקים שמורת ענק בשטח של כ 12K מייל רבועים להגנה על הקופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקוה שהתכנית תצליח. לקבלת פרופורציות: מדובר על שטח גדול יותר משטחה של מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לאכול יצורים כאלה? זה הרי קניבליזם לשמו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיווח של אל-ג'זירה מאבחזיה: צאצאי הקופים ששוגרו לחלל ע"י ברית המועצות חיים כיום במכון מחקר הרוס. האם מדענים ישתמשו בהם לניסויים או אולי צפוי להם עתיד טוב יותר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |