 |
אני מנסה מסתכל על המשמעויות הנלוות בניסוח. "אני לא יודע" הוא בעייתי: גם פעיל מאוד, וגם שם את "אני" במרכז. חתיכת בעיה, כשמביאים בחשבון שכל הופעתו של הנ"ל בטלוויזיה נועדה לפזר חששות וחשדות הרחק ככל האפשר. "אני לא יודע" זו דרך עדינה לומר "אני צריך לדעת אבל בכל-זאת לא יודע" או במלים אחרות "אני עו"ד פארש, בור, לא בעניינים, או למצער, בעל כוונות זדון ושחיתות שמשחק אותה תמים כדי לא לעשות בושות לשרון". "הידיעה לא הגיעה אלי" זה כבר הרבה יותר טוב. המלה "אני" לא מופיעה בו אפילו, הנושא הפעיל היחיד הוא "ידיעה" הנייטרלית, כך שהעו"ד יכול להדגיש את אמירתו בהנמכה תקיפה של היד או הסנטר כאומר "מה אתם רוצים? _אלי_ היא לא הגיעה. יש ידיעה שם בחוץ, אולי היא הגיעה למישהו אחר. אולי לגלעד, אולי לעומרי, אולי לרב עובדיה. לא אלי. ובטח לא לשרון. טענות? מענות? תשאלו את הידיעה". הרבה יותר טוב, לא? אבל הכי טוב: "אין לי ידיעה". חסר נושא פעיל לחלוטין. כולם סבילים. כולם קורבן של המציאות חסרת-הידיעה. למעשה, אפילו לא ברור שיש ידיעה כלשהי. גזירה משמיים. "מה אתם רוצים משרון המסכן? תוכיחו שיש ידיעה, אחר-כך תוכיחו שיש _לו_ ידיעה, אחר-כך נדבר. מה שבטוח, _לי_ אין ידיעה. SUE ME"
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש