|
||||
|
||||
אני זוכר איך לנו הייתה שקית קרטון וחיינו בה עשרים איש ! היינו עובדים 20 שעות ביממה ואז כשהיינו חוזרים הבייתה אבא היה מפוצץ אותנו במכות ! |
|
||||
|
||||
אני הייתי נאלץ לדלג לביה"ס על רגל אחת כי היתה לי רק נעל אחת (את הנעל השניה אכלנו), והדרך לכל כיוון היתה בעלייה! (המממ. זאת לא קבלת פנים יפה. אל דאגה, כדור הבדולח שלי מהבהב בעוז שיגיעו גם תגובות רציניות) |
|
||||
|
||||
אנחנו לא היינו הרבה נפשות אמנם, וגרנו בתוך קופסת פלסטיק ששימשה בעבר מרגרינה של בלובנד כך שלפחות זה חיסן אותנו בבריאות מסויימת לנוכח קו 9 שנסע על הכביש לידינו, עמוס בסטודנטים מפליצי דעתנות. אולם עד היום רודפת אותי הטראומה, איך יישנה אמי אותי ואת ארבע אחיותי (אני באמצע, בקומות) בשירים של ארנה ומשה דץ. לנוכח התסמונות שפיתחנו, לקחה אותנו אמא (היינו אמידים למדי, אפשר להגיד, אבל אמידות אינה עוזרת במקרים כאלה) לרופא, שהמליץ על יהורם גאון, מה שעוד יותר החריף את התסמונת. כמו כן, אבינו המנייאק הסכים לקנות לנו רק מחשב פי.סי. |
|
||||
|
||||
אנחנו בזמנו חיינו בעיתון מגולגל בתחתית הים. היינו קמים ב-9:30 (חצי שעה לפני שהלכנו לישון) ויוצאים לעבוד 27 שעות ביממה, וכשחזרנו הביתה אבא היה רוצח אותנו ושר הללוייה בשעת ריקודו על קברינו (TM) |
|
||||
|
||||
כן... ולך תסביר את זה לדור הצעיר היום... הם לא מאמינים ! וואו. אתה זוכה לדעתי בתואר הציטוט המדוייק ביותר. שכ"ג: תבדוק אם אתה רואה את השאלות של המבחן שלי מחרתיים בכדור שלך, ושלח לי אותם באימייל בבקשה. תודה. |
|
||||
|
||||
לכם היה אבא שידע לשיר. |
|
||||
|
||||
... מכל ההללויות שיכול היה לבחור שר הנבל את השיר של דיפ פרפול- הכאב רדף אותי לעולם הבא (שלי אישית נראה כמו מקלט לא מסודר). |
|
||||
|
||||
מפונק! מהללויה של "חלב ודבש" ניצלת ויש לך עדיין תלונות? |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על אחיותי הנהדרות שכאמור היינו ישנים עמוסים זעג"ז בקומות (אני באמצע) ומכיוון שהן לא סבלו את הנחירות שלי (ואני לא סבלתי את הפלוצים שלהן) היו מנסות להמית אותי כל לילה בשירת מיטב להיטי סקסטה. אני רוצה לראות מי היה עומד בזה!!! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |