בתשובה לגרשון, 10/01/03 12:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא מראה 2, בגלל שבד"כ אין פער גדול בין שתי המפלגות. אם יקרה מצב שבו מפלגה אחת תפער פער משמעותי לעומת המתחרה שלה, מספר המפלגות האפקטיבי יכול לרדת. המשמעות של המדד היא ש"הפרלמנט מתנהג פחות או יותר כאילו היו בו X מפלגות בגודל שווה". יש מדדים נוספים, אבל זה אחד הפשוטים להסבר הרציונל שלו. מצבנו אכן היה (יותר) טוב. הבעיה לא הייתה במספר המפלגות אלא בקוטביות שלהן. או, יותר מדוייק - וכאן אני כבר מדבר על תיאוריות שלי ולא על משהו שאחרים אמרו - הבעיה הייתה שהפוליטיקה נעה על יותר מדי צירים. כלומר - בעוד שהליכוד והמערך עסקו בסוגיות מדיניות, החרדים פעלו על ציר שונה לגמרי. זה אפשר להן לשחק בשתי המפלגות הגדולות ולעבור מצד לצד בחופשיות. הבחירה הישירה הייתה פתרון אומלל, ובכל מקרה זה היה פתרון לבעיה הלא נכונה. המדהים בכל העסק הוא שיזמי הבחירה הישירה הצליחו לשכנע גם מפלגות גדולות וגם קטנות שהשינוי יעבוד לטובתן, למרות שלפחות בדיעבד זה נראה ברור מאליו ששינוי השיטה מביא בהכרח גידול בכוחן של המפלגות הקטנות. אשרי המאמין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע באיזה טיעונים השתמשו יוזמי הבחירה הישירה כדי לשכנע את המפלגות הגדולות שהשינוי יעבוד לטובתן (טוב, יש לי כמה רעיונות, אבל לא זה העניין כרגע), אבל אין ספק שמבחינת מפלגת העבודה השינוי הזה היה בהחלט טוב. הוא אמנם הקטין את כוחה, אבל הוא הגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שאיש שמאל (=איש מפלגת העבודה), יוכל לזכות בראשות הממשלה. בזכות השיטה הזאת מפלגת העבודה לא נזקקה יותר להתאמץ כדי לשכנע מצביעי ליכוד לשים בקלפי פתק של "אמת", אלא לשים פתק של ברק (לדוגמא) במקום נתניהו - עניין (שהתברר כ)קל בהרבה. כידוע, בשיטה הישנה/חדשה, בין 77 ל92 הצליח "גוש השמאל" לזכות רק פעם אחת ביותר מ60 מנדטים, וגם אז סך כל הקולות שניתנו למפלגות ימין היה גדול מסך כל הקולות שניתנו למפלגות השמאל, ורק המקריות ואחוז החסימה, יצרו את הסיטואציה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |