בתשובה לגלעד דנבום, 10/11/00 10:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יודע שקצת קשה לראות את זה, אבל לדעתי היית צריך לקפוץ כמוצא שלל רב על טיעונו של בילינסקי. נניח שאנו מקבלים את הטענה שניידר רוצה שבוש יבחר. אפשר להבין את זה כאילו ניידר שייך, בפועל, לכוחות השחור; אבל אפשר גם לחשוב שניידר (כמי שבכל זאת התנסה קצת בפוליטיקה, וריצה במערכת בחירות שלישית היא כבר קצת התנסות) מבין משהו שרובנו לא - שמהבחינות היקרות לליבו (חברה, סביבה) בחירת בוש עדיפה על בחירת גור. הרי בעצמך כתבת במאמר שכשזה מגיע למעשים, ממשל קלינטון-גור נכשל לחלוטין בקידום ענייני איכות הסביבה. צריך מחקר אימתני כדי לגלות מה היה חלקו של גור בכך, אבל אי אפשר לשלול אוטומטית את האפשרות שגור פועל בניגוד לאג'נדה המוצהרת שלו (שהוא מעשית מחויב לתמוך בה ברטוריקה שלו, כדי לזכות בקולות המצביעים הדמוקרטים). אני רחוק מלסבור שזה המצב - פשוט כי אני לא יודע כלום כמעט על הפוליטיקה האמריקאית בשנים האחרונות (ואני מתכוון לידיעה שדורשת קריאה של האותיות הקטנות, כדי לענות על שאלות כאלו). מצד שני, אתה כמצביע אינך מחויב לדעת במי בפועל תומך ניידר. גם אם טיעונו של בילינסקי נכון, אתה רשאי להצביע לניידר כדי לקדם את נושאי החברה-סביבה בתודעת הציבור - גם זו השפעה מעשית בהחלט. אגב, כאשר רוצים לדעת מה מטרותיו הפוליטיות של ממשלו הפוטנציאלי של בוש, נדמה לי שאין טעם רב בבחינתו של בוש עצמו. האיש נראה לי הרבה יותר מדי טיפש מכדי להיות פוליטיקאי בזכות עצמו. אני חושד שהוא פוסטר, שמניעים אותו פוליטיקאים אחרים (מן הסתם חסרי סקס-אפיל ציבורי מתאים כדי להיבחר). צ'ייני כבר אמרנו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שאתה מעלה תופסת מקומה בקרב חוגים מסוימים בפרשנות הפוליטית האמריקאית, בעיקר בהתבסס על התבטאויות מעורפלות משהו של ניידר עצמו בעניין. מה שהוא אמר, בחצי-התבדחות-חצי-אירוניה, על פי הבנתי בכל אופן, הוא כי באמת בחירתו של בוש תועיל לו בכמה מובנים: - חיזוק טיעוניו וחשיבותם לציבור לאור ההתדרדרות הברורה-מאליה שתהיה בהם בעת משטרו של בוש - בעיקר בנושאים כמו איכות סביבה ורווחה. - לקח כואב וממשי ביותר לדמוקרטים כי עליהם לשנות את מצעם ואת אופי התנהלותם כך שלא יתעלמו מהתומכים הליברליים שלהם, שאם לא כן יפנו אלו לאלטרנטיבות שיעלו להם בשלטון. אני מקבל את ההסתכלות הזו בעין חשדנית, בעיקר מכיוון שאינני מקבל את כך שניידר מוכן מבחינה מוסרית ומצפונית לתרום באופן מודע (אם כי סביל) להרס הסביבה, לפגיעה המונית בשכבות החלשות, לניתוץ החוקה, לחיזוק התאגידים ולעוד תוצאות הרות-אסון אחרות, וזאת אך-ורק כדי לקדם את סיכוייו התיאורטיים בעוד ארבע או שמונה שנים. ניידר הוא אידיאליסט, אדם שהנושאים הללו עומדים בראש מעייניו ושהוא הקדיש את חייו כדי לקדם אותם, זאת ללא כל שאיפות אנוכיות של רווח כספי או תמורה אחרת. אז או שטוענים כי הוא מוכן לוותר על כל הישגיו עד כה בשביל הסיכוי התיאורטי של קידום עצמו, או שהתאוריה הזו מתבררת כמופרכת מיסודה. ולכך אני חושב שהוא רמז באופן ההתייחסות שלו לשאלות האם הוא לא פועל למעשה כנגד העקרונות שלו בזה שהוא עוזר לבוש להבחר. הלאה (כפי שנהוג לומר בחוגים מסוימים). נעשו כבר מחקרים מקיפים למדי בנוגע לחלקו של גור ברקורד הסביבתי המפוקפק של ממשל קלינטון-גור, וככל הנראה הוא גדול למדי. גור נכשל בתחום בכמה וכמה הזדמנויות ומבחינתי איבד את הקרדיט שהיה לו, כמובן שבקמפיין שלו מתבקשים המצביעים לתת לו "הזדמנות" להוכיח את עצמו - תוך התעלמות בוטה משמונה השנים בהן כיהן כאיש השני החזק ביותר בארה"ב ומהזמן שהיה בסנאט לפני כן, גם שם נכשל בקידום האג'נדה (התיאורטית לפחות) שלו. בנוגע לבוש, אני מסכים איתך במלוא מובן המילה. בוש הוא "איש-החזית" לתאגידים ולפוליטיקאים מנוסים וחכמים ממנו שמנצלים אותו בעין הציבורית, לעזאזל - הוא אפילו מתפאר בכך: לקראת סוף המירוץ סבב הקמפיין שלו סביב הרעיון כי אין למי שמצביע עבורו מה לחשוש, הוא הציג את אוסף היועצים השמרניים שלו לעיני כל והכריז כי הם יטפלו עבורו בכל הנושאים החשובים וייעצו (או יקבעו, אם נתרגם את זה משיחדש) לו כיצד לתפקד במקרה הצורך. הקמפיין התגאה באנשים שבאים למלא את מקומו של המועמד הראשי חסר היכולות בראש מורם (מיותר לציין כי רוב רובם של אנשים אלו הינם שמרנים קיצוניים למדי, אשר המושג 'רחמנות' מהם והלאה). הערת צד: למישהו צורם השימוש שלי בצבעי הכותב? נוצרת אצלי תחושה שזה יוצר מעין מצב של 'ראשון בין שווים', ואת זה אני בהחלט לא רוצה ליצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני כבר ממש לא מבין. למה *לדעתך* רץ ניידר לנשיאות? עזוב כל מיני הנחות ותזות על איך חושבים פוליטיקאים והאם מותר לנו לחשוב שהם טועים וכל זה - בוא נחשוב אפילו כ"אנשים פשוטים". שים לב שהדילמה שעומדת לפניך כמצביע שונה לחלוטין משלו (נאמר, שבוע לפני הבחירות). אתה יכול לדעת שהסיכוי שהצבעתך לגור תכריע את הבחירות הוא אפסי, ואילו להצבעתך לניידר יש משקל לא קטן, יחסית. במקרה של ההחלטה של ניידר עצמו, לרוץ או לא לרוץ, הסיכוי הוא ממשי ביותר שזה יכריע את הכף לטובת בוש. אם הוא באמת חושב שבחירתו של בוש תהיה קטסטרופלית (לעומת בחירתו של גור), האם ניתן בכלל להעלות על הדעת שהוא ימשיך לרוץ? מה בדיוק אתה מייחס לו - טפשות קולוסאלית (ברמה של ילד קטן) או חוסר אחריות קולוסאלי (באותה רמה)? יכול להיות שהניסוח "הוא רצה שבוש ייבחר" הוא מטעה, על פניו. לפחות עליך להסכים שהוא כנראה לא חושב שבחירתו של בוש היא גרועה במידה משמעותית מבחירתו של גור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בוא באמת ננסה לסכם את הנקודות שהעליתי. לדעתי - ניידר רץ לנשיאות כיצד ליזום תנועת שינוי פוליטית רחבת-היקף. זאת התמצית המזוקקת ביותר של תכלית התמודדותו. את ההרחבה על תנועת השינוי הזו והצורך בה כבר עשיתי. בנוגע לדילמה של ניידר עצמו - ניידר חושב שבחירתו של בוש תהיה קטסטרופלית, אבל לא רק לעומת בחירתו של גור, אלא באופן אבסולוטי, וכי גור עצמו יגרור תוצאות דומות אם לא זהות משום שלמעשה אופן הפעולה שלהם יהיה זהה במרבית התחומים. אני בהחלט מסכים עם הקביעה האחרונה, גם בקשר ליחסו של ניידר כלפיה וגם בקשר לתוכנה - שלטון גור יהיה גרוע מאוד באופן כולל, אם כי טוב במעט משלטון בוש, שיהיה קטסטרופלי. אך מכאן ועד קביעה כי הוא עשה יד אחת עם בוש כדי לגרור בוחרי שמאל קלאסיים מהדמוקרטים, ארוכה הדרך. מקווה שהצלחתי להבהיר משהו מהשאלות שעלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |