בתשובה לערן בילינסקי, 03/01/03 16:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא אמרתי שהרוב משתמט. אבל משימת השמירה על בטחון אזרחינו כשכללי המשחק הם שהם פוגעים באזרחים ישירות, וחלקם מוכן להתאבד לשם כך, ולנו אסור לנקוט בשיטה דומה, יוצרת דרישה למאמץ אדיר כל הזמן ובכל מקום. (אתה בודאי זוכר את משל המתאבק והציפלון שהבאתי בעבר. המצב כרגע הוא שהמתאבק מחזיק ביד אחת את ידיו של הציפלון שמשתולל כל הזמן, שאוחזות בכל מיני סכינים יפניות חותכות, ביד שנייה הוא מחזיק את ראשו כדי שפיו לא ינשוך, וברגליו הוא מנסה להצמיד לקרקע את רגלי הציפלון הבועטות, אבל הוא נזהר מלתת לו בוקס בבטן כי זה אסור.) במצב כזה צריך לגייס מאמץ אדיר. ברוב הנטל נושאות היחידות הלוחמות של הצבא הסדיר. המדינה מתקשה לגייס את כמות המילואים הדרושה כי זה גם פוגע במילואימניקים וגם בכלכלה. לכן חשתי שלא בנוח מכך שאיני תורם שום דבר למאמץ הזה והתגייסתי. לגבי הרשמים, למרות שאני יכול לספר הרבה דברים שאני בטוח שסיפורם אינו פוגע בביטחון, אני חושב שצריך לקבל אישור כדי לספרם, ואיני רוצה להסתבך. בכל זאת חלק ספרתי, וחלק אחר בטוח ''יפלט'' לי בעתיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לא כתבת שהרוב משתמט, אלא שהעומס נופל על כתפי מיעוט קט. עם זאת, נדמה לי שהדעה המקובלת היא שהמיעוט הוא קט בגלל שהרוב משתמט. אבל לעניין - הייתי שמח לשמוע קצת רשמים על השירות בכל זאת - התנאים, החיילים, המתנחלים, הפלסטינים, אולי איזה סיפור גבורה או שניים וגם איוולת אם יש. אני חושב שאין צורך באישור כדי לספר את זה, אבל אלע''ד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השרות הקצר הזה היה מאד מעניין ומאלף, ויש לי סיפורים במגוון נושאים. למדתי שם הרבה. אבל בגלל הסיבה שכבר ציינתי, אני מהסס מלספר, למרות שכאמור אני בטוח שלא מדובר בסודות או בפגיעה בביטחון. מכל מקום, מה שאין, הוא סיפורי גבורה או סיפורי איוולת בולטים. בעיקרה העבודה שם קשה מתישה ואפורה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |