 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה 118300 |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאנחנו עוברים על הרבה. אני חושד - בלי שיש לי ידיעה בדוקה - שהאמנות האלה נוסחו ואושררו בלי לקחת בחשבון סיטואציות כמו זאת שאנחנו נמצאים בה. מחד, אנחנו לא לוחמים בצבא סדיר, ומאידך האוכלוסיה עליה האמנות אמורות להגן אינה אוכלוסיה תמימה אלא ברובה רוצה בהשמדתנו (ויסלח לי סמילי על השימוש במילה הזאת) ובחלקה הלא מבוטל פועלת להשגת המטרה הזאת בכל האמצעים המתועבים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אז כשאני מנתח כך את המצב, האמנות הבינלאומיות נדחקות למקום שני (ומכובד), כשבמקום הראשון האמנה הלא-בינלאומית שיש לי עם עצמי ועם הקרובים אלי, להגן על חיי וחייהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, כשאני מדברת על מוסר, אני מתייחסת לכל האמנות האלה כמתוות איזשהם כללי יסוד בנוגע להתנהגות מוסרית בסיטואציית כיבוש. ה''משוואה'' וכל התהיות המוסריות שלי הן בדיוק התהיות שאתה חוסך מעצמך - אני שואלת את עצמי מה במקום הראשון ומה במקום השני, בעוד שלך ברור מה בראשון ומה בשני. ולא שאני בהכרח חושבת אחרת ממך - אבל אני לפחות מעמתת את עצמי עם הנושא פעם אחר פעם, ונדמה לי שלך יש מן תשובה מוכנה שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב מסויים בחיי החלטתי שהם קודמים לכל השאר1, ואני לא בודק את ההחלטה הזאת לעתים קרובות מדי. ___________________ 1- במגבלות שאני מקווה שלעולם לא יגיעו, כמו חיי בני משפחה קרובים וכד'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |