בתשובה לארז לנדוור, 03/01/03 1:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני (בגדול) לא מבקר את פעולות ארצות הברית האחרונות. הפעולה האחרונה שלה שבה בקרתי את פעולתה הייתה הפצצת יפאן והיחס לאזרחיה ממוצא יפאני אז. אבל זה היה מזמן. לעומת זה את צביעותה בבקורת כלפינו אני מבקר, כי אני משווה את הפעולות שכלפיהן הביקורת לפעולותיה היא במלחמתה בטרור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מבקר את ההפצצה על יפן? הרי אם היית יכול לגרום לפצצה אטומית להגביל את תחום השפעתה לערים פלסטינאיות בלבד, האם זה לא היה תואם את דוקטרינת הפצצת הערים הפלסטינאיות שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מצטרף לאחרים שמציגים את עקרון ההרתעה שאני מציע בצורה קיצונית, לא כפי שאני מציע, ועושים לי בשל כך עוול. אני לא מציע ללכת ולמחות מחר ערים פלשתיניות. חס וחלילה. אני רוצה להשוות גם את ההפצצה על יפאן שאני מבקר אותה (כולל ההפצצות הקונבנציונאליות על טוקיו שהיו בהם עשרות אלפי נפגעים אזרחים), וגם את הפצצות בנות הברית את ערי גרמניה בשלהי מלחמת העולם השניה, שגם אותן אני מבקר, להצעה שלי. היפאנים לא תקפו מעולם אוכלוסיה אזרחית אמריקאית, ואם פגעו באוכלוסיה אחרת, לא זו הייתה הסיבה שבגללה הוציאו האמריקאים להורג מאות אלפי בני אדם גברים נשים לא לוחמים. האמריקאים דרשו מהיפאנים כניעה מוחלטת, כתחליף להפצצות. אני לא דורש מהפלשתנים כניעה מוחלטת. הם יכולים להמשיך לחתור לעצמאות, ולא להכיר בזכותנו על שום מילמטר מרובע בארץ ישראל. זכותם לבחור באיזו מדיניות שהם רוצים. אבל אני לא מוכן להכיר בחוקי משחק שלפיהם מותר להם במסגרת מאבקיהם לפגוע מתוך כוונה ישירה באזרחים גברים נשים וטף בלתי חמושים, ולנו אסור לעשות את אותו הדבר. אני לא מוכן להכיר בחוקי משחק בלתי סימטריים כאלה, והדרישה שלי כתחליף להפצצות היא שיפסיקו להשתמש בדרך זו במאבקם. אני חושב שאם נשבור את חוקי המשחק בדרכים שהצעתי, תוך שימוש באיומים ברורים ובלתי מעורפלים לא יהיה צריך להרוג אפילו אזרח פלשתיני אחד. ברור שאם הפלשתינים יעשו מה שאיני מאמין שיעשו, ויבחרו בדרך ההתאבדות, לא אשלול גם ''ההפצצה האטומית הסלקטיבית'' שאתה מציג. האמצעי הטכני הוא לא מה שחשוב כאן. אגב, הצעתי התאימה למצב קודם שבו הייתה רשות פלשתינית ששלטה פחות או יותר על שטחים מוגדרים, וגם רמת האלימות הייתה גבוהה עשרות מונים ממה שקיים היום. כיוון שבחרנו כבר וגם ממשנו בהצלחה די גדולה דרך התמודדות אחרת שוב איני מציע הצעה זו. אבל אם חלילה נחזור שוב למצב של שלושה פיגועי התאבדות ביום, הצעתי תהיה שוב רלונטית. אני רואה בדרך שאני מציע הגנה עצמית. לגבי הפצצת ערי גרמניה, כאן בוצע ''מבצע נקמה'' על ההפצצות הגרמניות על לונדון והערים הבריטיות האחרות בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה, שלא היה אמור לשרת שום מטרה. כאן לא היה שום קשר להגנה עצמית אלא נקמה בלבד, ומכאן הביקורת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסופר והעתוני הגרמני פיטר שניידלר כותב במאמר שרק בשנים האחרונות הגרמנים התחילו להתייחס לסבל שלהם בזמן מלחמת העולם השניה. הוא מצטט מהמסה המבריקה של סבאלד "מלחמה אווירית וספרות", מסה שלדבריו פתחה את הטראומה של העם הגרמני "ההרס, בממדים ללא שום תקדים הסטורי, נרשם בזכרון האומה רק כהכללה עמומה, בשעה שגרמניה התרכזה בשיקום עצמי". לדעת שניידלר, הגרמנם נמנעו מהנושא בגלל שהם הרגישו שאומה שגרמה למלחה"ע-2 לא יכולה גם לתאר את עצמה כקרבן של אותה מלחמה. אבל עכשיו מתחילים להופיע ספרים על הפצצות השטיח שלפי ההיסטוריון פרידריך גרמו לחצי מליון אזרחים הרוגים, כמו גם על ארועים אחרים כמו הטבעת 9000 חיילות וילדים על ידי צוללת רוסית, או גורלם של 15 מליון גרמנים שגורשו מהטריטוריות המזרחיות. סבאלד כותב שמבצע "עמורה" להפצצת האמבורג ב1943 נועד לגרום "למקסימום הרס לעיר ולהחריב אותה". לאור זה שואל שניידלר אם לא צריך לשנות את התאור "מלחמה צודקת" (של בנות הברית) למלחמה "מוצדקת". העובדה היא שחלק מדור מחרחרי המלחמה הגרמנים והנאצים הפכו בסופו של דבר לקרבנות של אותה מלחמה עצמה, אבל לדור שנולד אחרי המלחמה היה קשה להזדהות עם אותם קרבנות, ואולי ההדחקה גם עזרה לבניתה של גרמניה. ההרס והשמדה הנוראים שהגרמנים הביאו על אחרים לא פסחו בסוף גם על הגרמנים עצמם. עכשיו אולי הגרמנים, באמצעות הפתיחות החדשה, יכולים להבין דרך מצבם כקרבן את הדברים הנוראים שגרמניה הנאצית גרמה לאחרים. למרות שהבאתי את הלינק למאמר, אני לא חושב שאפשר להשוות את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כמו שאתה אוהב, עם המצב של מלחה"ע-2. ראה תגובה 10858 של ירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטלקטואל יהודי אמריקאי ששכחתי את שמו המלא (שמו הפרטי הוא מרק), כתב ספר על מלחמות שבו הוא אומר שאין ''מלחמה צודקת'' אלא ''מלחמה נחוצה''. כזו היתה מלחמת העולם השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מה זה "אי אפשר להשוות". עובדה שעשיתי זאת. תגובתו של ירדן ניר נגועה בתורות משונות מבית מדרשו של ערן שמקורן תאוריות פרופסור בלבן, שמסקנתם היא שאת הפוליטיקאים אף פעם לא מעניינים חיי אדם (התגובה הייתה בימי ברק, ואת זאת בעצם אמר ירדן על ברק, ואני חושב שרובנו יסכים שמדובר באבסורד), ולא ברור איך היא מוכיחה ש "אי אפשר להשוות". לגבי ההשוואה שלנו יש דברים דומים ויש דברים שונים. לגבי ההשוואה עם הפצצת גרמניה אולי השוני העיקרי היה ששם נעשה הדבר לצורך נקמה. בעלות הברית הפציצו את ערי גרמניה מבלי שנתנו לגרמנים אפשרות בחירה: "אם תכנעו או תעשו כך וכך לא נפציץ". לעומת זה בהצעה שלי מדובר על הפצצה שלדעתי קרוב לודאי שבכלל לא יהיה צורך לבצעה, כי סביר ששום קבוצה נורמלית לא תבחר בדבר כזה. לכן ההצעה שלי עולה, מבחינה מוסרית, עשרות מונים על מעשי הפצצות מלחמת העולם השנייה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |