 |
הנקודה האפילו יותר מהותית היא שאנחנו לא יכולים להתיר לכל אחד להחליט למי מגיע למות ולמי לא. זוהי דמוקרטיה, וגם אם למישהו מגיע למות בעיני מישהו אחר - המקסימום שהוא רשאי לעשות בנדון הוא להפגין נגדו.
יגאל עמיר, מסתבר, הגיע למסקנה שלרבין הגיע למות. אתה יודע מה? זה לא משנה גם אם כן (למרות מה שאדון שי כהן חושב). הנקודה היא שיצחק רבין היה ראש ממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ושעמד בראש ממשלה שנהנתה (לפחות רשמית) מתמיכת כנסת נבחרי ישראל. וזאת בלי להזכיר בכלל את העובדה שהוא בן אדם שחייו נלקחו ממנו, ובלי קשר לעובדה שהוא הקדיש את חייו כמו גם את מותו למדינת ישראל.
לפני חמש שנים היה מי שהיה בישראל שחשב שרצח ראש ממשלה הוא פעולה לגיטימית. אתה לא יכול להכחיש זאת, אלא אם תנסה לטעון שרבין בעצם התאבד ושכל הסיפור (כולל צילומי הוידאו) הוא זיוף. גם היום יש מי שחושב שרצח פוליטי הוא לגיטימי. גם את זה אתה לא יכול להכחיש. אתה טוען שגודל הציבור הנ"ל הוא לא כפי שטענתי? מצוין. אני אשמח מאד אם תצליח לשכנע אותי שאני טועה. לצערי, כל עוד אנשים ייחסו חשיבות גדולה יותר לסלעים קברים והרים מאשר לאנשים חיים, לא תוכל לשכנע אותי.
אני לא מסוגל להבין את צורת החשיבה של אדם דתי (וזה לא משנה מאיזו דת), ולא בגלל שלא ניסיתי. אבל דבר אחד שאני כן מבין, הוא שאמונה גורמת להגיון של אנשים לעשות דברים מוזרים. אם ההגיון שלך ברור מספיק כדי להבהיר לך שרצח פוליטי לא משיג שום דבר, וברור מספיק כדי שתבין למה גם אם רצח כזה כן ישיג משהו הוא עדיין לא נחשב כאופציה - אשרינו. לא תצליח לשכנע אותי שההגיון הזה עובד אצל אנשים אחרים. במיוחד אם הם מהסוג שבולע כל דבר שטות שיוצא מפי הרב שלהם, ובמיוחד אם (כמו שלא אני ציינתי) לא צריך הרבה במיוחד כדי לקבל את הזכות להקרא רב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש