 |
נדמה לי שהגורם העיקרי להבדלים בקצב ובאופי ההתפתחות בין העולם המוסלמי למערב, אינו הדת. לדת אכן יש תפקיד חשוב בהתפתחותן של חברות, אך הדת היא בד"כ מה שעושים ממנה, גם הדברים שנוצקו אליה מלכתחילה, אך יותר מזה, הפרשנויות המהפכות, המעקרות והמחדשות הן שעושות את הדתות לאידאולוגיות דינמיות תלויות מקום וזמן, כלומר תרבות. הדת המוסלמית, זו שבכתב, זו בע"פ וזו שבפועל, נוצרה והתפרשה בצלמה של הציוויליזציה שילדה ועיצבה אותה, ציוויליזציה שיבטית, פטריאכלית-אוטוריטרית, מסורתית וסגורה. אך בעצם גם הדת היהודית התחילה כדת של שבטי רועים עובדי אלילים וזו הנוצרית גם היא ניתנה לשבטים של קפצני עצים אלימים ובורים. יתרה מזאת, אפשר למצוא באיסלאם אלמנטים מתקדמים ואף ניתן לטעון שגם למאמיניו היו גם תקופות ארוכות של פריחה ועליונות תרבותית. אז מה בסופו של דבר עשה את ההבדל דהיום?1
התשובה שלי היא הגיוון. בתגובתי הקודמת הזכרתי את הסקרנות, אך כאן אני רוצה לעסוק בשאלה בסיסית יותר (ולמרבה היומרה גם לנסות לענות עליה, תוך הסתכנות בזה שבעלי ידע היסטורי נרחב משלי יעשו ממני קציצות) והיא: מה הם הגורמים היוצרים סקרנות, התחדשות ופריצת גבולות? מדוע הגיעה אירופה לאמריקה ולפיליפינים ולא למשל הפיליפינים לאירופה? מדוע יכלה הפרדת הדת והמדינה להתגבש ולהתפשט באירופה ולא במדבריות ערב או בכפרים ההריים של תורכיה? תשובתי היא אותו גורם המצריך ויוצר אינטיליגנציה ברמת המין – הגיוון. כורח ההתמודדות עם גיוון הוא גם שיוצר את השיגשוג התרבותי. אני מתכוון בגיוון בגרויים, גיוון באתגרים – בתנאי המחייה, בסוגי האירגון הנדרשים לאספקת אוכל והגנה, ברעיונות ובאידאולוגיות, בשרידה תחת משטרים וכיבושים שונים ומשונים ומעל לכל, מגוון עמים עמם באים במגע הדוק.
מה הם גורמי הגיוון ומהם מונעיו?
עם שחי בסמיכות ובאינטראקציה הדוקה עם עמים רבים אחרים, החשופים לתנאים מגוונים ושונים משלו, ייצא נשכר מכך. עם שחי על נתיבי סחר וכיבוש וחווה שינויים בתדירות גבוהה, עשוי גם הוא להרוויח מכך (בתנאי כמובן שלא מגלים או משמידים אותו לגמרי...). עם שחי באזור שאינו מאפשר לשליטו לחסום אינטראקציה עם קבוצות אחרות – למשל אם יש רצפים פוריים, שכוללים גם קצת יערות (למניעת שליטה מלאה על המעבר) בין העם לבין שכניו – יזכה להתחדשות ולגיוון. עם, גדול ומוצלח ככל שיהיה, שחי באזור המנותק ממרכזי אוכלוסיה אחרים ושונים, יחשף לרעיונות וחידושים משאר העולם במידה מועטה בלבד. על אחת כמה וכמה 2 עם שבעצמו מפוזר על פני שטח גדול, בישובים המבודדים זה מזה – כפרים הרריים, נווי מדבר וערים מנותקות, שאז גם יכולת ההתגוונות העצמית נפגעת עד מאוד. במקומות כאלו, בד"כ תנאי השטח והאקלים מאפשרים גם מיגוון קטן במיוחד של אמצעי מחייה, כך שגם הגיוון הפנימי נפגע גם הוא.
לא רק זאת, אלא שבתרבות שצמחה מתוך חמולות מנותקות, באזור בו תנאי המחייה כמעט ואינם מאפשרים התנתקות מן השבט (נווה המדבר הבא הוא במרחק 300 ק"מ וכנראה כבר תפוס) ואף ניתן בקלות, עקב קרחתיותו ומישוריותו של השטח לשלוט על הכניסה והיציאה של זרים, סביר שתצמח תרבות אוטוריטרית, שמרנית ומסתגרת. לאוטוריטה ביישובים כאלה ישנה שליטה מלאה על זרימת רעיונות וחידושים מן החוץ והאינטרס שלה יהיה תמיד בשימור הקיים על פני הכנסת גיוון חיצוני. האכיפה של העדפה זו לא תיקשה עליה בתנאים אלו. למרדן, לשונה ולחדשן, לא יהיה שם היכן להסתתר ולהתגבש (ההסעה ליער שרווד לא עוצרת שם) ואך לעיתים נדירות יוכל הוא למצוא ולגייס בקירבת מקום, כוחות נוספים למימוש רעיונות חדשניים וסוטים.
כמובן, יש גם תאונות היסטוריות. האימפריה העותומנית אסרה במשך קרוב ל400 שנה את השימוש במשקפיים, בשעון ובעיקר בדפוס בשטחיה בעילה דתית. איסורים אלו נאכפו בעיקר על המוסלמים בחצי האי ערב ובצפון אפריקה וכמובן בתורכיה עצמה.
היכול היה איסור כזה להתקיים באירופה, במשך תקופה כה ארוכה, על שטח כה גדול? התשובה היא לא ולא. הסיבה לכך היא שבאירופה הצפופה, ההטרוגנית והאינטראקטיבית, הפצת רעיונות וטכנולוגיות היתה כמעט אוטומטית ושום מנהיגות לא יכולה היתה לעשות שם מה שכה קל היה לעשות בתרבויות שנוצקו ועוצבו בכפרים ובשבטים מבודדים – לעצור את הזמן 3. בזכות מה? בזכות האינטראקציה האינטנסיבית שהפכה שם את תולדת הגיוון, ההתחדשות לבלתי נמנעת.
ניתן לראות זאת גם בדוגמאות נוספות. רוסיה שמסיבות גיאוגרפיות היתה באינטראקציה חלשה בלבד עם אירופה ובנוסף, עקב האקלים בה היתה מורכבת מישובים מבודדים יחסית, פיגרה ועדיין מפגרת אחרי שאר אירופה. בנוסף לבידוד החיצוני, יצר בה הבידוד הפנימי תרבות שאיפשרה לשליטים טוטליטריים לשלוט בה לאורך זמן. ניתן גם להשוות את ארה"ב, בעלת הרצף של שטחים פוריים, שמתחילתה היה בה מיגוון אנושי אירופי מרשים ובנוסף השאירה היא הזמנה פתוחה לזרים להגיע ולגוון עוד - לעומת קנדה הדלילה, עקב תנאי אקלים קשים, ההומוגנית למדי מלכתחילה והלא מסבירה פנים לזרים (לפחות עד לאחר מלה"ע II).
דוגמא נוספת היא ספרד. לאחר שאיבדה חלק חשוב ממעמד הביניים שלה במאה ה15 – היהודים, שמצידם לא שקטו על השמרים וקיימו קשרים עם יהודי העולם, החלה ספרד לשקוע ולאבד את מושבותיה לאנגליה בהדרגה ולבסוף נותרה מבודדת בסוף היבשת, עם אינטראקציה חלשה בלבד עם שאר עמי אירופה ועם אוכלוסיה הומוגנית למדי. דבר זה הקשה ובעצם מנע ממנה את יבוא המהפכה התעשייתית (וכן את אימוץ השפעות הנאורות), כאשר חלקים גדולים של אירופה היו כבר מתועשים עד צוואר. גם כאן המפתח היה האינטראקציה יוצרת ההתחדשות.
בכל זאת, לדת ישנו תפקיד מסויים על התפתחותו של עם. לא בגלל תוכנה אלא יותר עקב השותפים לה. היא מנמיכה את העכבות והמחסומים בפני ההתחדשות מפריים של עמים אחרים בני אותה הדת. ולהיפך, היא יכולה לחסום קבלת חידושים ורעיונות מן השונים בדתם, לעיתים אפילו באותה המדינה! כך, ישנם עמים נוצריים שלמרות שנחשפו לתנאים אחידים למדי והישגיהם היו בהתאם, יכלו הם לאמץ בקלות יחסית את ההישגים של אחיהם לדת, שהתפתחו באיזורים יותר אינטראקטיביים ומגוונים.
על המוסלמים שאינם ערבים שפר הגורל עוד פחות. אומנם, היתה להם תקופה ארוכה של קידמה ויצירה, אך זה קרה רק כאשר היה שילטון מרכזי שהפגיש מגוון גדול של עמים לא ערביים - כורדים, אלבנים, אפגנים, פרסים ויהודים. מפגש זה בין עמים אלו, הוא שאחראי לקידמה שהושגה באותן תקופות. עם תום המפגש, נסגר צוהר הקידמה. ההגמוניה הערבית חזרה לשלוט באיסלאם ומשם השרתה על שאר העמים המוסלמים, כולל זה העותומני, שחזרו אל בדידותם המקבעת והמנכרת. כך אפילו תורכיה, שכדברי אתא תורכ, עקב מקריות היסטורית היתה למוסלמית, או אפילו אלבניה האירופית, ניזונו תרבותית במשך מאות השנים שלאחר מכן מן המרכזים הערביים (בהם העותומנים אף החזיקו וניזוקו מבאושי אותו כיבוש) ולא מאלו האירופיים הצמודים להם.
בשורה התחתונה: שלושת הדברים החשובים בנדל"ן: מיקום, מיקום ומיקום, הם שקבעו את גורלן של תרבויות - לפיגור ולקנאות או לקידמה ולפתיחות. מיקום ואופי השטח - אקלים, טופוגרפיה ומיקום ביבשת היו גורמים מכריעים שקבעו את מידת הגיוון אותה יצור עם ואליה הוא יחשף מבחוץ. קיומו של מיגוון והאינטראקציה בין חלקיו, הם שמפתחים ספקנות ותחרות ומאפשרים תיגמול על סקרנות. מהתחדשות זו נולדה הקידמה: המוסרית, החברתית, המדעית והטכנולוגית. עמים שהתפתחותם היתה בתנאי בידוד נדונו בד"כ לפיגור, כמידת הבידוד וכאופיו (חיצוני, פנימי או שנייהם). נושא הדת נכנס לפעולה כאשר עמים השותפים לאותה דת שההשפעה המרכזית עליה היתה מעמים מתקדמים, נשכרו גם הם מקידמה זו, יותר מאשר מאשר מתוכנה של הדת. עמים שהיו שותפים לדת שמרכזה "לא היה ממוקם היטב", גם סמיכות לעמים משגשגים, אך בני דת אחרת, הועילה להם אך במעט.
עוד משהו קטן: על אף המשתמע מחלק מן הדוגמאות שמניתי, כוחו של גורם הגיוון מוגבל ומתאים יותר לקבוצות של עמים ולטווחי זמן ארוכים. ישנם כוחות נוספים החוברים אליו, והמקריות בראשם, היוצרים ומניעים את פרטי ההתפתחות התרבותית.
כמקודם, ערב נפלא ו2003 משעממת
והנה משהו לחג האיילים: http://web.icq.com/shockwave/0,,4845,00.swf
ומשהו ליום יום: http://www.mantasoft.co.uk/_stuff/Recursive.swf
1 מצחיק להיזכר, אך משלוש הדתות המזרחיות, שתיים החלו כדתות של אנדרדוגים, האחת דת של עם עבדים (לפחות לפי האמונה הרווחת) והשנייה כת קטנטנה ונרדפת, בעוד שזו השלישית, כמעט למן תחילתה היתה דת של כפייה רצחנית וכובשת (לנו זה לקח 40 שנה לבצע את הרצח-עם הראשון שלנו. לא תמיד מוטב מאוחר).
2 ביטוי מזוויע, האם רק לי הוא נשמע כמו אונס קבוצתי?
3 נדמה לי שמטרניך היה אחד האחרונים באירופה שניסה זאת - ונכשל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש