|
האמת היא שבכל חוקי היסוד נראית לי קצת מגוחכת ההסתייגות שאפשר להפר את חוק היסוד "למטרה ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". אלא אם (אלע"ד) יש שם הגדרות יותר חד-משמעיות מזה. אם אין, אז מה הועילו חכמים? רוב האנשים שהולכים לפגוע בכבוד האדם וחרותו מאמינים שהם עושים זאת למטרה ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. ומה בדיוק אמור להנחות את השופטים בהכרעתם?
בחוקי היסוד הקיימים, לפחות אפשר לומר ש"רוח החוק" היא שהמקרים שנופלים תחת ההסתייגות צריכים להיות מאוד נדירים ומיוחדים, והזכות שהחוק מגן עליה מקבלת מעמד של "קדושה" מסוימת. במקרה של איכות הסביבה, זה נראה לי ריק מתוכן לחלוטין. שמירת הסביבה מול לחצי פיתוח היא מטבעה עניין של פשרות ולחצים סותרים. והרי בחיי היומיום שלנו נפגעים ערכי טבע וסביבה כל הזמן - נניח, אנו נוסעים במכונית ופולטים זיהום. איך תוכל "לקדש" כאן משהו?
|
|