בתשובה לאדון חרדון, 30/12/02 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. מבחינתי ומבחינת רבים, זו כן תהיה השמדתה של המדינה שהם נולדו בה ולפחות עדיין מאמינים שנותר משהו ממנה. וזה לא שום פוסט מודרניסטי, תהיה פה מדינה אחרת, גם אם שפתה הרשמית, הדגלים ואפילו שמות כמה מהמוסדות, יישארו אותו דבר מקודם. 2. הרשימות הימניות קיצוניות והדתיות מטיפות לשינוי אופיה של המדינה באופן כזה שהיא לא תהיה יותר מדינת כל היהודים, רק אלה ש"לא שכחו להיות יהודים" על פי משנת ר"מ ממשלה אחד לשעבר, ולא תכלול: רפורמים, הומואים, שמאלנים ועוד. ובטווח הקרוב יותר למדי תהפוך להיות דיקטטורה דוברת עברית, סביר להניח לאחר הגירה ואולי גם גירוש בהיקף מאסיבי. 3. ובכן, מדוע לא לפסול גם אותם? 4. התואיל לומר איזה מדעותיו כן מקובלות עליך/ הן בליבו של הקונצנזוס, מלבד מלחמה עם סוריה? 5. אלה שנושאים איתם דעות מכלילות ואינם חשים צורך לפרט או לנמק. אתה טוען טענות על מצע המפלגות הערביות, ואינך חש צורך להביא דוגמאות מפורטות. העם יבין, ומי שלא ירצה להבין, חשוד ממילא כשמאלני. (מאותן סיבות לא צריך להרשות לאף אחד לראות את "ג'נין". 6. וכמו כן, נהנים להגיד "כמה רע שלאומן פאשיסט כמו בשארה..." הלו? אולי גם במחנה שלכם יש כמה לאומנים פאשיסטים? לא. לא מוכן להודות. וכמו שליברמן הוא לא כוס התה שלך, אומר גם שבישארה זה לא כוס הקפה–ארומה שלי, השאלה על מי אתה מוכן להגיד שהוא לאומן פאשיסט ועל מי לא. 7. לא דוחף אותך בכח, שמח שזו דעתך. 8. לגבי שולמית אלוני, קשה לי לענות כי שוב אתה מכליל בלי לפרט איפה אתה רואה אצלה "נאיביות ניתוק מהמציאות וכולי". בסך הכל חסרים היום כמוה, בעדת הפחדנים והאופורטוניסטים שבפוליטיקה.אולי חלק ממה שאתה קורא אצלה נאיביות זה סוג של אומץ וכנות שאני לא יודע מה רע בו.לגבי השנאה - יותר היא קיבלה מהדתיים והחרדים בשל היותה אשה חילונית ואמיצה, מאשר איזושהי שנאה באה ממנה. ולגבי אלה ש"גרמו את התסבוכת" — אני עוד לא רואה את הדרך שבה אלה שבאו במקומם לא מגבירים אותה ולא ייאלצו אותנו בעתיד להתחיל שוב באותה הדרך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם אני יכול לומר זאת על מדינה שתהפוך להיות מדינת כל אזרחיה (כל מי שרוצים להיות אזרחיה, ולא על פי הקריטריונים המקובלים להגירה, אלא לפי קריטריונים שבד"כ לא רלוונטיים גם במדינות שכן נחשבות למדינות כל אזרחיה), ולכן בתוך זמן קצר למדינה ערבית שתהפוך לדיקטטורה איסלאמית ותבצע טבח באוכלוסייתה היהודית. האם אתה מוכן בשם העיקרון הזה לפסול גם את חד"ש ורבים מהח"כים של מרצ? 2. גם את אלה יש לפסול. לא ברור לי אם אתה משייך אותי לתומך של אנשים המחזיקים ברעיונות מסוג זה. אם כן - לא ברור לי למה, ובוודאי שיש בכך בכדי להעליב. 3. בכיף הייתי פוסל גם אותם. אתה לא? הבעיה היא שהמצע של המפלגות הללו אינו מדבר באופן מפורש של שינוי אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ונציגיה אינם פועלים פרלמנטרית על מנת לבטל את הדמוקרטיה (אם כי הם פועלים גם פועלים לנכס לעצמם את החלק של 'יהודית' ולגזור את כל ההגדרות והמאפיינים הרלוונטיים לו על פי הפרשנות המאוד מסוימת שלהם. כיום זו פשוט לא עילה חוקית מספקת לפסילת רשימה או מועמד). 4. כל החלק הראשון של הציטוט מתוך המצע, עד לנקודה שבה הוא מפסיק לדבר על 'מה לעשות אם...' ומתחיל לדבר על 'מה לעשות' (כמו למשל להחזיר את הר הבית לשליטה יהודית בכוח ולשים זין על המחיר). מלחמה עם סוריה, כדבר שנחוץ לנו, אינה בהכרח בלב הקונצנזוס, אולם אני סבור שהנחיצות להכות את סוריה בצורה קשה ככל האפשר במקרה של עימות בצפון עם החיזבאללה (ובוודאי במקרה של עימות עם סוריה עצמה) היא דווקא כן. 5. באייל יש דיון ארוך על השאלה האם יש להציג את "ג'נין ג'נין" או לא. אתה מוזמן ללכת לקרוא את הפתיל הזה, למצוא שם את דעתי בשאלה האם יש להקרין אותו או לא, ואח"כ לחזור ולמחוק את טענת איש-הקש גסת הרוח שלך. 6. מי זה המחנה 'שלכם'? אני מייצג, פעם אחרונה שבדקתי, רק את עצמי. בשארה אכן הביע דעות לאומניות פאשיסטיות. העובדה שיש גם יהודים בעלי דעות פאשיסטיות ולאומניות, שגם מהם יש להיזהר, אינה מכשירה את בשארה, אלא פוסלת אותו יחד איתם ומאותן סיבות. 7. שיבושם לך. 8. אומץ וכנות נדרשים כיום כדי לומר שהנסיון ההיסטורי מרחיק הלכת שעשינו נכשל, התמוטט, גרם נזק והרס, ועכשיו צריך לעשות מאמצים מרחיקי לכת לתקן את מה שניתן לתיקון. אומץ וכנות נדרשים כדי לדבר על דם, יזע ודמעות, וגם *לעשות* בהתאם לרוח זו. ההתעקשות להיאחז בכוח בסיסמאות עבשות ונאיביות ולראות בהן תחליף לניתוח רציונלי של המציאות ושל ההצהרות המפורשות של הצד השני (שלא לומר עצם הפעולה ברוח אותן הצהרות) אינה מהווה אומץ ולא כנות. היא מהווה קיבעון, עיוורון, ומידה גדושה של ילדותיות, של סירוב להכיר במציאות ולהתפכח מחלומות יפים שנשברו, התנפצו, התרסקו, התמוטטו, התפלצחו וקרסו, כשהם מותירים אחריהם מערבולת של דם ואש. אלה שהחליפו את יוצרי התסבוכת אינם פותרים אותה, אך הם בכיוון הנכון (ואילו רק יזנחו את האילוזיות השונות בדבר שליטה בעם אחר מתוך ברירה ולא מתוך כורח כמו שקורה עכשיו יוכלו להאיץ את ההתקדמות בכיוון הזה עשרות מונים). כעת מה שחשוב הוא להצליח להביא את הפלסטינים בחזרה לשולחן המו"מ בתנאים המתקבלים על הדעת - כלומר, לא כאלה שייצרו מדינה פלסטינית שאינה יכולה להתקיים, במרחק קילומטרים ספורים מלב המדינה - כאלה שהתקבלו כמובנים מאליהם לפני שהפלסטינים הכבידו את ליבם וטרחו להפגין מעט ממה שהיו עושים לנו אילו היו מקבלים את מלוא מבוקשם. כעת הפלסטינים אינם רוצים לחזור לשולחן המו"מ, מפני שיש להם 'אופק טרוריסטי'. התנאי הראשון שאין בילתו ליצירתו של 'אופק מדיני' משמעותי הוא השמדת האופק הטרוריסטי, וכל זמן שיש מי שמעודד את האופק הטרוריסטי וטורח לטפח אותו, המצב רק מחמיר יותר ויותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |