|
||||
|
||||
הגישה שאת מציגה כאן נכונה אולי בקנה מידה קטן. חנווני רשאי לפטר את מי שמסדר לו את המצרכים על המדף אם המכירות יורדות. אך כשמדובר בגוף כלכלי כה גדול יש לפיטורים השלכות חברתיות בקנה מידה ארצי. הבנק הגדול בארץ הוא לא מכולת שכונתית. יש לבעליו אחריות על ההשלכות הציבוריות של מכת פיטורים כזו. הדרך שלנו להלחם בצעד כזה היא דרך הכיס של בעלי הבנק. מרד צרכנים, לעבור לבנקים אחרים. . . (אמרת שוק חופשי?) במרד צרכנים יש אמירה נוספת: אנחנו 'מעריכים' אתכם כשאתם תורמים לפרוייקטים חברתיים ומענישים אתכם כשאתם פועלים באופן דורסני בחברה ממנה אתם מתפרנסים. |
|
||||
|
||||
למה יש לבעלי הבנק אחריות? האם הבנק הוא מוסד חברתי? מוסד ציבורי? האם כשהתחיל כל אחד מהעובדים לעבוד בבנק הוא לא לקח בחשבון פיטורים עתידיים, בדיוק כמו עובד המכולת? אתה מביט ורואה 900 מפוטרים. מה ההבדל בין 900 מפוטרי הבנק, ל-2000 מפוטרים אחרים מהרבה מכולות קטנות? לדעתי, מרד צרכנים הוא צביעות לשמה. הצרכן המורד מתהדר בנוצות מודעות חברתית ואכפתיות, כשבעצם הוא מפנה את האנרגיות שלו למקום הלא נכון. החרמת הבנק כמוה בדיוק כהחרמת המכולת. כבר כתבתי קודם: אם אתה כ"כ אכפתי ובעל מודעות חברתית, הצבע למפלגה הסוציאליסטית, או מקד את תשומת לבך כלפי מוסדות ציבוריים (אני, למשל, אוהבת להתבונן במערכת החינוך הציבורית). אבל לצאת כנגד גוף פרטי זה טיפשי. |
|
||||
|
||||
אולי הבעיה העיקרית היא ב''פרטיות'' של הבנק, הבנק כאמור נמכר מאיתנו לידיים פרטיות תוך ערבויות שלנו לקונה, תנאים שדי מוזרים יש לומר. |
|
||||
|
||||
אני חושב שקראתי את זה ב-FT, אבל מחקר הראה שחברות שתורמות לקהילה לא באמת זוכות לנאמנות של הצרכנים - רובם ממשיכים לקנות לפי המחיר והאיכות של המוצר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |