|
1-3. לא מבין למה.., הרי שנינו רוצים מערכת מדינית שתתפקד ביעילות ובהתחשבות לכל הצדדים, כולל העתידיים. וזה מה שהצעתי. 4. בהרבה משפחות שמאמצות, לדוגמא כמובן, הילד שמגלה שהוא מאומץ מתחיל לשאול שאלות ולהיכנס למצב מסוים של תיסכול וחוסר התמודדות. גם ילדים שהם בני זקונים מתמודדים עם מרחק הגיל בין ההורה לילד. ילד יחיד הוא לא מקרה בעייתי אומנם, אך בעירוב עם הסיבות הלא ברורות להבאתו לעולם בדרך שהיא, חברתית, לא נורמטיבית או, אם תרצה, מאוד נדירה- יצטרך להתמודד עם החברה הקרובה אליו(ילדים איתם הוא ילמד, אנשים שלא מקבלים דרך כזו וכו'..) בקיצור הפחד מהשונה. האם האם תספק\תדאג להביא לו דרכי התמודדות? האם היא תביא אותו לסביבה שמקבלת בפתיחות דברים כאלה? מאיזה מגזר חברתי היא באה בכלל? 5. מקובל ביותר. 6. שיעמום וחוסר מעש הם מצבים קיצוניים. הרי משיעמום נובע הרצון לעשות משהו ואם לא עושים זאת, נוצר מצב של תעוקה נפשית. ובכלל, אני לא דנתי בתוצאה החיובית אלא השלילית. מה אתה בעצם אומר? שלפעמים חובה על הורה להכניס את ילדו למצב קיצוני??
ובקשר לתנאים הנורמטיביים, כל סוף הבנתי מה הבעיה! מה שאמרתי על התנאים הנורמטיבים(מה לעזאזל יש לי מ-י' כפולה??) היה בהקשר לסעיף 6(ואיכשהו התפצל משם). לא דיברתי על תנאים להעריך את יכולתו של אדם לגדל ילדים אלא על מה שעלול(!!!) לקרות לילד כמסקנה עתידית מזה שהאדם לא יכל לטפל בו נכון.
ואני אישית נפגעתי מהניצול הנוראי של פתיל הדיון שלנו לאיזכורים! אני מרגיש נבגד ומחולל! אני רוצה גט! (טוב מה אני אגיד.. קמתי קצת משועשע הבוקר.. (-: )
|
|