בתשובה לנורית, 24/12/02 20:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, גדלתי עם שני הורים. ומסך הבערות של רולס מונח על עיני. עם זאת, לאור תגובתך כאן: תגובה 115676 האם לגדול עם הורה אחד נוטל לגמרי את הטעם מהחיים? כנראה שלא, שכן את איתנו ולא בחרת, למשל, לשים קץ לחייך. קצת לא נעים לי לדון בך, כמו שלא נעים לי לדון בעצמי, לכן אנא עצרי אותי מלהמשיך (אפילו על ידי דואל פרטי אלי) אם הדיון בחייך הפרטיים פוגע בך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, דוגמתה של נורית היא דוגמא מצויינת לדיון שלנו. האם אפשר לחיות במשפחה חד הורית? אפשר. אבל עדיף לחיות במסגרת המשפחה המקובלת בחברה (תנאי נורמטיבי) של אב ואם, תנאי התפתחות הילד יותר יציבים. וזה שנורית חיה היום?! קצת לקחת את זה קיצוני מדי, יכולים להיות אלף פרמטרים לעניין והיא כלל לא ציינה שחייה היו רעים אלא שחסרון האב היה מורגש. נורית- סלחי לי אם ייתכן ופגעתי בך במידה כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמתה של נורית היא דוגמה ותו לא, ואי אפשר להסיק ממנה על הכלל. מה שכן אפשר להסיק ממנה זה שלמרות שלכאורה נורית מצרה על ''מזלה הרע'' בעולם הזה, יש לה הרבה טעם בחייה והיא לא בחרה לשים להם קץ. כלומר, הטענה כאילו חייו של הילד שיוולד יהיו בלתי נסבלים בצורה שעדיף לו לו לא יוולד אינה עומדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין מת ללא נולד הוא עצום! וכמוהו ההבדל בין לרצות למות ללהתאונן על הולדתך. האם אתה באמת לא רואה הבדל בין השניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז מאיזה טעם אתה רוצה בעצם למנוע מהרווקה (או הנשואה) שלא ללדת? לא מתוך דאגה לעתידו, או בעצם "הטעם בחיים" של הילד שיוולד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוחר למנוע מהאישה ללדת בשל סיבה מסויימת. נדמה לי שהסיבה שאתה מביא היא שחייו של הילוד יהיו כאלו שעדיף לא היה לחיות אותם, כלומר, אין בהם ערך חיובי אלא רק שלילי. האם ההגדרה הזו מקובלת עליך? אם לא, אנא נסה להסביר את שורש הסיבה מדוע יש לאסור על האישה להשתמש בפונדקאית ולגדל את הילד שיוולד. כלומר, "יצחקו עליו" אינו הסבר אבל "יצחקו עליו כל כך הרבה עד שסביר להניח שירצה לשים קץ לחייו ואף טיפול פסיכולוגי לא יעזור" זה הסבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוות זה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות. יש גם סבל והרס עצמי. פסיכולוגיה ופסיכיאטריה מעולם לא הוכיחו את עצמם ככלי שימושי ולרוב משומשים ככלי מחקרי. לא מונע, פשוט לא יכול לקבל את האחריות, וזה מה שהחוק מבקש ממני(כשופט)לקבוע- האם אני מתיר ומקבל את האחריות המוסרית לעניין או לא. אני כבר הסברתי שמבחינתי, עם התנאים המתאימים, אין כל בעיה שהאישה תלד, אך צריכה להיות דאגה לילד אפילו שהוא עדיין לא נולד. וכן, לפעמים אדם עובר חיים שלמים מבלי לעשות משהו בחייו, עם חששות מהמוות, עם תסכול רב, עם טינה וכעס על כל העולם וכו'... כאדר נוצר מצב אשר אינו נורמלי בסביבה הקרובה לילד, הילד שם לב לכך שהוא ומשפחתו חריגים. וזה לא נוגע רק לילד לאם חד הורית שנמצאת בסביבה ובחברה של זוגות, אלא בכל אדם השונה מהשאר. יש לילד שני כיוונים ללכת- להתגבר ולהתעלות או להישבר ולהתפרק. האפשרות השניה היא, הומנית ומוסרית, בלתי מתקבלת בחברה סוציאלית. ואנחנו חברה סוציאלית ואני, כבן אדם אמפתי, לא מוכן לקבל את זה ואם ביכולתי למנוע סבל, צער וכאב לב מיותר, אני אמנע אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל כאן יש שתי שאלות: א. מידתיות: האם הסבל שיגרם לילד הוא כה גדול כך שעדיף לו לו לא היה נולד כלל. לא נראה לי שהתשובה חיובית. ב. חיזוי: אתה מדבר על ספקולציה, שכן אין לך כדור בדולח שיראה לך איך *באמת* יראו חייו של אותו ילד אם יוולד. באותה מידה שהוא עלול להיות אומלל הוא גם יכול להיות נאהב ולנהל חיים (כמעט) נורמליים (אני משתמש במושג ה"נורמה" למרות שהוא די מעורפל בעיניי). מתגובתך משתמע כאילו באופן דטרמיניסטי, הילד, אם יוולד, נידון לחיים של אומללות, ולא כך היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אפילו עדיף לחיות במשפחה חד הורית. הרי אם אמא ואבא לא מסתדרים, למה שלא יהיה לילד טוב יותר אם הם יתגרשו? כן, הילד יתגעגע ובוודאי ירצה (לפחות בגיל צעיר) שהוריו יחזרו להיות ביחד וכו', אבל הרי זה אפשרי מאוד שאם הם כן היו נשארים ביחד הילד היה סובל יותר. אני לא מבינה מה יציב יותר בלחיות עם שני אנשים שפשוט לא סובלים אחד את השני. במיוחד שלא בכל המקרים האב אכן חסר - בהרבה מקרי גירושים האב ממשיך להתראות עם הילדים בתדירות גדולה יחסית. זה לא אותו דבר, נכון, אבל האם זה בהכרח רע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם מישהו יבהיר לי מהי משפחה חד הורית. נניח שהורי נפרדו כשהייתי בסביבות גיל 12, והתגרשו זמן מה אחר-כך. אף כי שמרתי קשר עם אבי, למעשה גודלתי על ידי אמי (תוך הסתייעות בכספי מזונות של אבי). האם אני בן למשפחה חד-הורית? אבל עד גיל 12 לערך שני הורי גידלוני. אולי אני בן למשפחה חד-הורית-למחצה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרה מדויקת אין לי. אם אתה רוצה את דעתי - עד גיל 12 היית בן למשפחה "רגילה" או "נורמטיבית" או איך שאתה רוצה לקרוא לה. מגיל 12 אתה בן למשפחה חד-הורית. לא הגיוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא התעניינתי בכל הנושא הנורמטיבי. רק רציתי להיות בטוח, שאני מבין מה משמעות הביטוי ''משפחה חד-הורית.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הוא לא. מה שאמרת בתגובה הקודמת פשוט הביא מצב אחר של בעיה, בעיית הזוגיות של ההורים ואז, במקרה והם מתגרשים\נפרדים אז הילד הוא בן להורים גרושים\פרודים בהתאמה, אך בהחלט לא בן למשפחה חד-הורית. למעשה, גם במשפחה חד-הורית ניתן לחלק. חלק מהמצבים כבר נידונו פה ובשאר אני לא רוצה לדון שלא לצורך כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי אומרת שאתה בן להורים גרושים. "משפחה חד הורית" נשמעת (לי) יותר כמו מצב של הורה+ילד/ים שאין להם או כמעט אין להם, קשר עם ההורה השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן נראה לי יותר סביר. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק זה- אם ההורים הגרושים מתחתנים שוב, עם בני זוג חדשים, אתה כנראה נחשב לילד ארבע-הורי ואוקטו-סבי. (ובגיל המתאים זה אומר המון דמי כיס..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בקשר לזה - אשתו של אבי אינה הורה שלי, היא הרי לא אימצה אותי או לקחה חלק בגידולי. (אין בזאת כדי לומר דבר רע על אשת אבי, אשה מקסימה ורבת זכויות כשלעצמה.) יתכן כי בסיטואציה אחרת (ובגיל אחר), יכולה הייתה להווצר סיטואציה כזו, אבל זה לא מובן מאליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לצורך הפרוטוקול, לצורך טפסים רשמיים 1 ילד הגדל עם אמא (ולא חשוב אם הוא רואה את אבא ארבע פעמים בשבוע כי אבא עבר לגור בקצה השני של הרחוב אחרי הגירושים) נחשב לילד-במשפחה-חד-הורית. יותר מזה, אם אני לא טועה, שמעתי על מקרים בהם זוג התגרש אך ורק על מנת שהמשפחה תוכר כשמשפחה חד'ורית, כלומר מסיבות כלכליות. 1הנחות מס,ארנונות וכאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |