בתשובה למשה דורון, 02/11/00 23:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החיזבאללה (אשר בכל העולם חוץ מבישראל מכונים "לוחמים", ולא "מחבלים", באופן ילדותי משהו) בכל שנות הפעילות האחרונות שלו ירו קטיושות רק כתגובה לפגיעת צה"ל באזרחים לבנונים. ההסדר הזה הגיע לכזו דרגה של אמינות כך שצה"ל ידע להזהיר מראש את תושבי הצפון מתי עליהם להיכנס למקלטים, וכמעט מעולם תושבי הצפון לא הופתעו. החיזבאללה לא ירו קטיושות שלא בתגובה לפגיעת צה"ל באזרחים, נקודה. הם לא עשו זאת לא משום שהם פחדו מחיילי גולני, אלא משום שמטרתם היתה פגיעה בחיילי צה"ל אשר שהו בלבנון, והם כלל לא ניסו לפגוע בתושבי הצפון. באותו אופן, הם כלל לא ניסו לחדור מעבר לגבול, גם בשעה שהם הרגו לנו חיילים ע"י מטען שהונח במרחק 50 מטר מהגדר, והסתלקו ללא שמישהו הבחין בהם. לסורים יש טילים אשר יכולים להגיע לתל-אביב. לאיראנים יהיה בשלב מסויים טיל שיכול לפגוע במטרה המרוחקת יותר מאלף קילומטר. אתה שוב נוהג בתמימות אם אתה מאמין שבמשך עשר שנים נכשל החיזבאללה בהשגת טילים ארוכי טווח מעט יותר. החיזבאללה מעולם לא -ניסו- לירות על חיפה, משום שזו איננה ולא היתה מטרתם. לו זו היתה מטרתם, אני משער שהם היו מצליחים בכך (לא שזה היה משתלם להם, וגם הם ידעו זאת, אולם את השיגור עצמו לא היינו מסוגלים לעצור). את הסכמי ענבי זעם הפרו צה"ל והחיזבאללה מפעם לפעם, אולם באופן כללי, הם עזרו לשמירה על חיי אזרחים, גם אם האירו באור אבסורדי ומקברי את מגרש המשחקים של הלחימה בלבנון. את מספרי החללים ביססתי על הממוצע אשר נשאר פחות או יותר זהה בשנים האחרונות (מלבד השנה עם אסון המסוקים). כמובן שיכול להיות שלפתע היינו מכריעים את החיזבאללה ומכים אותו מכה אחת אפיים, אחת ולתמיד. אולם הרשה לי להטיל ספק מה בהשערה הזו. בכל שנה היו לנו תקופות טובות יותר שבהן הגנרלים התפארו, ותקופות רעות שרדפו אותן, ובהן שמענו ש"אין ברירה", ובמלחמה כמו במלחמה, יש נפגעים. המשמעות של העימות בחודש האחרון חורגת מן הסתם מ"מעשי רצח נוראים". זו לוחמה ברמת עוצמה נמוכה, ובמלחמה נהרגים אנשים. הלינץ' ומעשי הרצח, נוראים ככל שיהיו (ובוודאי שהם כך) למשפחות הקורבנות, אינם מהווים חידוש במזרח התיכון. אני בספק אם אפילו משפחות החיילים אשר נהרגו יסכימו לטענתך כי הם "נרצחו", וגם אם יסכימו, הרי שזו טענה דבילית. החיילים ש"נרצחו" ירו ואולי הרגו אנשים שבצד שמנגד, ונהרגו כשהם אוחזים בנשק. אה כן, ועל כל הרוג שלנו, בצד הפלשתינאי יש בערך עשרה, שניים מהם ילדים עד גיל 13. אז כן, נכון, אנחנו תמיד הורגים ילדים "בטעות" והם בכוונה. או לפחות זו הגרסה שלנו. בשביל הפלשתינאים, שום הרג של ילד הוא איננו "בטעות". אם חיילים ישראלים לא היו שם, לא היתה טעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני לא טוען שהחיזבאללה ירו מתי שרק יכלו בלי לדפוק חשבון לאף אחד. הם יצרו בשכל רב, תנאי משחק בהם מותר להם לעשות מה שהם רוצים כל עוד הם לא פוגעים באזרחנו, ללא יכולת שלנו להגיב ברצינות בגלל פעולתם מתוך סביבה אזרחית, אבל ופה בא ה'אבל' הגדול בתנאים מסויימים הם שברו את הכלים כדי שנצמד לאותם הסכמים מטופשים. באותה שבירת כלים הם פגעו ככל יכולתם היכן שרק יכלו. בחיפה הם לא יכלו וכיום הם יכולים. זה שאני קורא להם מחבלים, זה עבור אנשים דוגמתך שאבדו את המצפן הפנימי לצערנו, אני מבטיח לך שהתייחסתי אליהם כשהייתי צריך בתור לוחמים. זו אחת מהסיבות שאני יכול היום להתקשקש פה איתך. אתה אולי חושב שלפני יציאה לקרב צה"ל מספר לחייליו שהאוייב הוא מפלצת שזוללת ילדים, תתפלא הצבא קצת פחות טיפש ממה שנדמה לך. הסכמי ענבי זעם, לא חסכו חיים של אף אחד, אדרבה אני יכול להצביע על חיים של לפחות שישה חיילים שראשיהם הועפו כתוצאה ישירה של אותם הבנות. החיזבללה בניגוד אולי למה שאתה חושב לא נברא מהחול. מדובר בצבא שנחוץ לו עורף אירגוני חזק ובסיסי יציאה קדמיים. בדיוק לצורך זה היה חשוב לו לבטח את ישובי קו המגע בעוד שאנחנו בפחדנותנו (ראש וראשון לזה אותו מושחת, שר הביטחון לשעבר, שלאחר יירוט של מבצע כירורגי במיוחד כמעט נטול סיכון במושגים של אז, הדליף לכמה כלבי דמוקרטיה מלכחי פנכתו, איך ברוב אחריותו הציל את עם ישראל מהרפתקאותיו של ביבי) נתנו לו את הפריבילגיה הזו. בקיצור במשך הארבע שנים האחרונות צה"ל הפסיד בלבנון מכיוון שהמדינה לא ניסתה לנצח. אני מצטער, לבנון בשבילך זה גזרי עיתונים וקטעי סרטונים. לבנון בשבילי היא מציאות מוחשית. בליל שיחות הסלון ששמעת על אותה מציאות התגלמו אצלי באופן ברור מאוד. בנושא הזה והוא יכולותנו, אינטרסי אוייבינו, מה יכולנו מה פיספסנו ולמה, תמונת המציאות אצלי מאוד חדה (ולערן: מעורבות הכוללת מעורבות רגשית עדיפה עשרת מונים על ניתוח קר של זה שחושב שהוא מכיר את המציאות מדיווחים הסטריים של שדרים ומדיוחים נפוחים של פרשנים ששמים עצמם למשל ולשנינה פעמיים בשבוע, ואין הדבר גורע מנפיחותם העצמית) זה שלפלישתים ישנם יותר הרוגים ואפילו מחציתם ילדים (שקר ערבי טיפוסי אך כלל לא מעניין אותנו) בכלל לא נוגע כמלוא הנימה לשאלה מי אשם במה ולמה. הצודק הוא איננו זה שיותר מסכן. מסכנותם ב48 אחרי שנכזבה תקוותם לשחוט אותנו (או להדוף אותנו לים בגרסא הצימחונית) לא עושה אותם צודקים (ובטח שלדבר על הורתה של המדינה בחטא אין דבר טפשי מזה) נסיונם החוזר ב67 וכשלונם גם לא עשו אותם במסכנותם יותר צודקים ובטח ובטח כיום כאשר אתה ושכמותך הצעתם להם הכל תמורת איזו הצהרה חסרת משמעות במושגים של "אמינות" ערבית, והם כתגובה שחטו באופן חייתי (וגם את תטרח לא תמצא שום מקבילה ללינץ שכזה במקומותנו, והתפרעויות בטבריה או ביפו בהם באורח פלא כל הערבים יצאו בחיים הם דוגמא גרועה מהסיבה הפשוטה שאילו מישהו היה מתכוון ברצינות לחסל אותם הם היו מתים תוך דקותיים) מי ששחטו, לא עושה אותם יותר צודקים. האופן הפתתי שבו אתה ושכמותך ממשיכים להצדיק אותם בניגוד לכל הגיון ו\או מחשבה ישרה מצביע על מחלת נפש, לא אישית אלא לאומית. יש לי דיאגנוזה יותר מפורטת ואני מתכוון לסכם אותה במאמר (זו לא התחייבות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה לא באמת חשבת שאני אשתוק, נכון?) "מעורבות (אני מניח שהתכוונת ל"ניתוח") הכוללת מעורבות רגשית עדיפה אלף מונים עדיפה עשרות מונים על ניתוח קר של זה שחושב שהוא מכיר את המציאות מדיווחים הסטריים של שדרים ומדיווחים נפוחים של פרשנים ששמים עצמם למשל ולשנינה פעמיים בשבוע ואין הדבר גורע מנפיחותם העצמית)" (משה דורון, יום שבת 4/11/2000, שעה 23:15 בערך) קודם כל, אתה שם לב כמה קביעות "אני-יודע-יותר-טוב-מכולכם-אבל-אני-לא-מצדיק-למה" יש בפסקה הנ"ל? אני ספרתי לפחות 6. שנית, דווקא הריחוק הוא זה שמאפשר להבחין במגמות. אני יכול להדגים לך מהמחשבה הצבאית למשלץ מפקד בכיר יושב במרחק מה משדה הקרב כדי לראות תמונה כוללת. כל איש מדע יודע שאל-לו להתערב במחקר שלו. *אסור* להביע עמדה על העובדות. אינך יכול, במחקר, להיות "בעד" או "נגד" העובדות - אתה חייב להשאר נייטראלי, אחרת אתה מעוות את מחקרך כייון שאתה עלול להתעלם מאפשרויות שלא מוצאות חן בעיניך ולהעדיף את אלו שכן. ואז אתה לא מנסה לחקור את האמת אלא מנסה לכפות את ערכיך על המציאות. אתה משים עצמך כשופט, קטגור ותליין. אתה קובע מה קורה, מה רצוי שיהיה, ומה לעשות. הבעייה היא שאתה שב ומערב את ערכיך האישיים בכל פינה. אתה מחליט עבורנו מה המטרות, כיצד יש להשיג אותן, ובכלל - מה טוב ומה רע. אתה גם עושה זאת מנקודת מבט שהיא אולי חדה, אבל צרה (כמו של סוס ששמים לו כיסויים לעיניו כדי שלא יפזול לצדדים) ובפרוש מעורבת - היית חייל בלבנון, נלחמת, ראית את חבריך נהרגים, ביקרת משפחות שכולות, אולי אפילו נפצעת. האם אתה באמת מצפה שאני או מישהו אחר יתייחס לדעתך כאובייקטיבית? כשקולה ומדודה? רציונלית? באמת? אתה הרי לא מסוגל להעלות על בדל שפתיך את הביטוי "יחס שחיקה" (למי שלא יודע, זו דרך נקייה לומר "כמה חיילים יהרגו ויפצעו בפעולה צבאית וכמה כלים ינזקו") כי אתה וחבריך יכולתם להיות נתון באותו מושג מבעית. אתה גם הגעת לרמת דמוניזציה של הצד השני שלא מאפשרת לך להניח אלא שהחיילים החטופים נהרגו. אתה רק שוכח להזכיר שלא נורתה ולא קטיושה אחת אל ישובי הצפון מאז הנסיגה, ושהחטיפה התבצעה בשטח שעדיין במחלוקת בין ישראל ללבנון, וכמו שהחטופים הישראלים לא זוכים לביקורים מידי הצלב האדום כך גם לא זוכים עצורים לבנונים בישראל לביקורים מהצלב האדום, ובכלל, שהחטיפה התבצעה כדי שאותם חיילים ישמשו כקלפי מיקוח לשם שיחרור העצורים הלבנונים בישראל. אתה שיכור אמונה בצדקתנו, שנובעת אולי מאמונתך הדתית כפי שהצגת בכמה הזדמנויות באייל (וזו לא ביקורת, זה ציון עובדה). לכן, אל תטען להיות פרשן, כי אתה לא. אתה צד בסיכסוך ויש לך אג'נדה להעביר. ואל תחשוב שאתה לבד, גם יוסי גורביץ ספג נזיפה מלשוני בתגובה למאמר אחר כיוון שהדעות שהציג היו פשוט וריאציה על שלך (חפש את המילה "דוגמאטי" במנגנון החיפוש של האייל). הנחות יסוד שונות אבל טענה לפרשנות שהייתה בעצם כיסוי לאג'נדה שמר גורביץ רוצה להעביר. אתה רשאי כמובן להעביר אג'נדה (לא יודע, זה פשוט יותר נשמע לי יותר טוב מ"סדר-יום") אבל אל תנסה לטעון כי דעתך אובייקטיבית ופרשנית. היא מגמתית. הדעה שאני מביע, וירדן הביע בכמה מקומות, היא-היא פרשנית. אני לא מחווה דעה על העובדות - אני רק מציג אותן. אני גם שומר על ריחוק וחוסר מעורבות (ככל שאני יכול, זה קשה באיזור "שמח" כמו שלנו) ולכן מרחב האפשרויות שאני מוכן להניח רחב הרבה יותר משלך. אצלי אין "לא ייתכן" או "רצוי ש" או "מטומטמים" או "פתטיים" או "מחלות נפש לאומיות" - יש הסתכלות על המציאות ובחינת העובדות בצורה אובייקטיבית. אני לא אומר בשום מקום "מה ראוי שיהיה" (בעצם אמרתי פעם אחת, נראה אם תמצא) ולכן אני מקווה שאני לא חשוד על ידיך ועל ידי קוראי האייל בניסיון להעביר אג'נדה פוליטית כלשהי (מה שברור שאתה מנסה לעשות). בקיצור טול קורה וקיסם... בידידות, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען לניתוח קר של העובדות ולו מהסיבה שאני לא מוצא בזה עניין. לו הייתי מחפש ניתוח קר הייתי הולך לחקור את מערכת הנימים בכנף היתוש שמטריד כרגע את מנוחתי. אולם עובדה זו לא יכולה לכסות על העובדה המאוד ברורה שפה ושם משובצים גם כמה טענות העומדות בפני עצמם ותובעות יותר יחס מ''אתה נפצעת (נפלתי וחטפתי מכה בברך, אל תשאל) אתה משוחד''. בדיוק לנקודות אלה אני אתייחס אצל גיל למטה. ולנושא שהעלית. קיימת מה לעשות בורות מוחלטת בכל מה שקשור לעובדות שהיו בלבנון. בורות זו היא תוצא ישיר של דיס-איפורמציה מהצד הישראלי ומהלבנוני. דברי על הפרשנים (מצאתי קביעה וחצי בקושי אגב) הם שיקוף של התחושה שנעה בין צחוק פרוע למבוכה רצינית עת היינו בטעות צופים בהם. מה לעשות אבל אף אחד לרבות הפרשנים והפוליטיקאים לא קיבלו תמונה חדה כפי שקיבלו החיילים בשטח. (אני מדבר על כל הדרגים לאו דווקא החפ''שים דוגמתי) כשחייל נמצא בשטח ומדווח דיווח מסויים הנוגע להערכת סיכון או מצב, הרמטכ''ל יקבל לעיתים החלטה הנשענת בעיקר על דיווחיו. לא רק שאני מסוגל להעלות על דל שפתי את המושג ''יחס שחיקה'', יש לי ביקורת חמורה על הדרגים הגבוהים שמעלים פחות ופחות את המושג דבר שמעלה את יחס השחיקה בפועל, מכיוון שמי שלא מוכן להשקיע שלא יצפה לקטוף פירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעורבות (אני מניח שהתכוונת ל"ניתוח") הכוללת מעורבות רגשית עדיפה אלף מונים עדיפה עשרות מונים על ניתוח קר של זה שחושב שהוא מכיר את המציאות מדיווחים הסטריים של שדרים ומדיווחים נפוחים של פרשנים ששמים עצמם למשל ולשנינה פעמיים בשבוע ואין הדבר גורע מנפיחותם העצמית" (משה דורון, יום שבת 4/11/2000, שעה 23:15 בערך) אתה אמרת, לא אני. השלכת כפפה, תרים אותה בבקשה - ספר לנו על דיסאינפורמציה והאר את עייני - החוקר הקר - רק תוכל לשפר את ניתוחיי. ותספור שוב, יש לפחות שש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה ננתח משפט כמו "בפעילות יזומה של צה"ל הניס הכח שני מחבלים, פצוע בינוני לכחותנו". אני לא זוכר את התאריך המדוייק אבל מדובר בדיווח של דובר צה"ל מתישהו באמצע 99 (אם מישהו מאוד מעוניין בפרטי מיקום וכח בדואל) "בפעילות יזומה של צה"ל" - כוחותנו שנשלחו לרבוץ במקום בו אין סיכוי שיפגשו את האוייב כדי שחלילה לא יפגעו. "הניס הכח שני מחבלים" - המחבלים שיודעים שצה"ל שולח למקום זה את חייליו, מגיעים על מנת למטען את העמדה, אך מה לעשות והכח מתברבר קצת ומגיע לעמדה אחרת. המחבלים שתקועים עכשיו באזור הכח, יורים עליו ומסתלקים. או קח לדוגמא את הדיווח "מטוסי צה"ל הפציצו היום יעדי מחבלים בגזרה המזרחית\\מרכזית\\מערבית של אזהב"ט." איזה תצפית זיהתה מחבל במקום כלשהו, וצה"ל שלח מטוסי קרב(!) להפציץ אותו בשלושתרבעי טון. יש לי עוד המון דוגמאות שכאלו, שמתארות את יצירת האווירה כאילו צה"ל ניסה להלחם בחיזבללה ברצינות ולא היא. רובם המכריע אני לא יכול להסביר מכיוון שאני ממשיך לשמוע עליהם בחזיתות אחרות, ומכיוון שכדברי כרזת השרותים הצבעונית "הבה נשאיר לצה"ל כמה שפנים בכובע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת "חלביים" הגילויים שלך. ולכן, לא כל כך רלוונטיים מבחינתי, יש לך משהו עם יותר "בשר" השאלה אם צה"ל נלחם ברצינות בחיזבאללה או לא, לא השפיעה על דעותי ורק מחזקת את דעתי שהצדדים ניסו בארבע השנים האחרונות למצא דרך להוציא את צה"ל מלבנון, ובעזרת הנורווגים, כפי שאישר בפני רן אדליסט שביקר אתמול בטכניון (הרצאה מצויינת, אגב), הגיעו להסכם כלשהו על נסיגת צה"ל מלבנון והפיכת החיזבאללה למפלגה פוליטית תוך פירוק כל המיליציות החמושות בלבנון לאורך זמן. לא מספרים לך הכל, הא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסורת ארוכת שנים.. של שושואיזים. ובעניין הפיכת החיזבללה למפלגה פוליטית, הרשה לי שוב להחניק צחוק עצוב. מסתבר שראש הממשלה בכבודו ובעצמו, סבור קצת אחרת. אז אולי לא היה הרבה מה לספר.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אפילו לא אומר, אז למה שנאמין לך? ואגב, בקשר לברק, נו בסדר. מה ציפית שיגיד לך, שהוא פועל כדי להפוך את החיזבאללה למפלגה פוליטית בלבנון? זה כמו לומר שהוא וביבי פועלים כדי לחזק את הזרוע המדינית של החמאס בשטחים כדי להלחם בזרוע הצבאית. ולכן ביבי ביקש מחוסיין שיבקש ממנו (מביבי) לשחרר את השייך יאסין שהוא לכאורה אוייב גם של חוסיין וגם של ביבי בתמורה לאנשי המוסד (לעניין זה, אגב, רמז ד"ר יובל שטייניץ בראיון לרזי ברקאי לפני כחודש ב"מה בוער?") יש דברים שפשוט אי אפשר לומר לציבור. ואגב, יש גם הבדל בין הזרוע המדינית של החמאס בעזה ובין זו שבחו"ל (חאלד משעל למשל), זו מחו"ל היא התומכת העיקרית של הזרוע הצבאית בארץ. והיא נוטרלה יחסית בשנים האחרונות - ולראיה- מספר החשיפות של מעבדות, המספר הכמעט אפסי של פיגועים מצד החמאס. וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן כבר ענה לך בפרוט רב, אולם אם יורשה לי להוסיף ציטוט מתאים בעניין, הרי שכבר לפני אלפי שנים אמר סן-טצו ש "מדינה לא מנהלים מבחוץ, וצבא לא מנהלים מבפנים". והוא צדק. עם כל ההערכה לשרות הצבאי שלך, קרבי זה הכי אחי, ואיפה היית אתה ב 48, זה לא רלוונטי לניתוח עובדות היסוד של המציאות בלבנון. לא צריך לראות את הלבן שבעיניים כדי להבין סוגיות בהרתעה גרעינית בין מעצמות, ולא צריך לשכב במארב כדי להבין את מה שידע כל ילד ביישובי הצפון בשנים האחרונות - שצה"ל איננו מסוגל למנוע ירי קטיושות, עם רצועת הביטחון או בלעדיה. לגבי החיזבאללה, לא הוספת לנו מידע חדש בינתיים. אתה לא מגלה שום דבר בזה שאתה מספר לנו שהחיזבאללה ניסו לתקוף ולהרוג את חיילי צה"ל אשר שהו בלבנון ("שהו" זו אף מילה מכובסת משהו). חיילי צה"ל היוו צבא כיבוש ודיכוי, וזה הגיוני לחלוטין שניסו להרוג בהם. אתה גם לא מספר לנו משהו חדש לגבי התקפות חיזבאללה על אזרחים. אם זכור לך מקרה אחד בשנים האחרונות בו "שברו את הכלים" לוחמי החיזבאללה והחלו לירות קטיושות ולחדור אל מעבר לגבול על מנת לפגוע באזרחי ישראל -שלא- בתגובה להרג ופציעה של אזרחים לבנונים ע"י צה"ל, אתה מוזמן להשכיל את כולנו לגבי הפרטים המדויקים. העובדות, עד כמה שאני זוכר אותן, הן אחרות. חיזבאללה לא ירה קטיושות ללא פגיעה מקדימה באזרחי לבנון, והוא כלל לא ניסה לחדור אל מעבר לגבול. כל עוד לא פגענו אנו באזרחים, הוא הסתפק בלוחמה כנגד חיילי צה"ל הכובשים. אדרבא - כשכבר ירה החיזבאללה קטיושות בתגובה לפגיעה שלנו באזרחים, הרי שצה"ל לא ניסה ולא יכול היה לעצור את הקטיושות עצמן. צה"ל הפסיק את הקטיושות לבסוף ע"י התקפות של חיל האוויר (ולא של כוחות קרקעיים כמובן) על מטרות בעומק לבנון. התקפות שכאלו מכונות "כנגד ערך", ולא "כנגד כוח". המשמעות של התקפה כנגד ערך היא שלא מנסים לפגוע באיש עם החמור שיורה עלינו ("הכוח" של האויב), אלא במטרות שונות לגמרי, על מנת ליצור מאזן הרתעה. כמובן שרצועת הביטחון שוב אינה משנה דבר לשם כך - חיל האוויר לא צריך אותה כדי להתקיף את ביירות בתגובה לקטיושות. לסיכום, רצועת הביטחון לא עצרה לא קטיושות ולא חדירות. קטיושות היא לא עצרה משום שאין היא יכולה לעשות זאת, וחדירות היא לא עצרה כי החיזבאללה כלל לא ניסו. החיילים שם שמרו לכל היותר על עצמם, והם כמעט ולא היו רלוונטיים לגבי ההגנה המעשית על יישובי הצפון - "כמעט" ולא לחלוטין, משום שלפעמים הם אף פגעו בבטחון היישובים, כאשר כתוצאה מפעולות מלחמתיות של צה"ל נפגעו אזרחים לבנונים, מה ש"ייצר" קטיושות. רצועת הביטחון אם כך ייצרה קטיושות במקום לעצור אותן. אין לי מושג מה עשינו שם בשנים האחרונות. למרות שאני לא מחסידי תורות הקונספירציה והפוליטיקאים המושלמים הבלתי-טועים למיניהם, ברור לי לחלוטין שבמקרה זה, לא ייתכן שאלופים ורבי-אלופים לשעבר ופוליטיקאים מנוסים האמינו במשך שנים ארוכות (הדגש כאן הוא על "שנים ארוכות" - כבר אין הפתעות בלתי צפויות, אין לחץ זמן, ולא ניתן שלא להבחין במציאות) שרצועת הביטחון באמת נחוצה על מנת להגן על יישובי הצפון. כל מה שאני מבין גם הם מבינים. למה בכל זאת התקיים המשחק המקאברי והאכזרי הזה בחייהם של חיילי צה"ל? למישהו בישראל הרי היה אינטרס שצה"ל יישאר בלבנון ואיזה עשרים חיילים ימותו בכל שנה. למה? אולי זו היתה דרך "להכיל" את הסכסוך המתמשך עם סוריה למגרש משחקים מוכר ומוגדר היטב עם חוקים מוגדרים, ובצורה כזו להוריד את הסיכון לעימות בעוצמה גבוהה יותר, אולי זה נועד לשמש קלף בעד הירידה מהגולן, או אולי סתם איזו אינרציה מחשבתית של גנרלים אשר מפחדים לעשות משהו שונה שעלול לקומם את דעת הקהל. לא יודע, אולי לערן בילנסקי יש תאוריה אינטלגנטית ומתאימה יותר. לגבי הפלשתינים, אני אוותר על ההזדמנות לדבר על "הצדק" המטאפיזי בסכסוך, מכיוון שאינני רואה כיצד לעשות זאת מבלי שזה יהפוך מייד לוויכוח הרגיל, העצום, ההיסטורי והמוכר עד לעייפה. אין לי כוח לנתח מחדש את הכל. לגבי "האתגר" שהצבת בפני, אני מוכרח לציין שהוא אכזרי במיוחד. השוואת מעשי זוועה איננה אחד מן התחביבים שלי, ואני אפילו לא בטוח שמעשים כאלו הם ברי השוואה. אבל אם אתה ממש מתעקש, אני אנסה לתת דוגמא או שתיים. אם תשיג את עיתון "הארץ" מלפני יומיים, תמצא שם כתבה על תוכנית אשר ה BBC מכין, העוסקת בכלא אל-חיאם בלבנון, והקשר של ישראל לכך. מסופר שם על מספר פושעי מלחמה אשר שימשו כסוהרים בכלא, ועל כך שישראל מסרבת להסגיר אותם. לפי ה BBC, כ 14 אנשים הומתו, או אולי מוטב לומר "נרצחו", תוך כדי עינויים קשים בכלא, בהדרכת השב"כ הישראלי, ולפעמים בהשתתפותו הפעילה. מה עדיף, מוות בלינץ' ע"י המון זועם או מוות בעינויים קשים? לא יודע, ולא רוצה לדעת. לקורבנות אני מניח שזה לא משנה יותר מדי, וגם למשפחות לא נראה לי שזה משנה לטווח הארוך. מה גרוע יותר מבחינה מדינית או מוסרית? ביצוע לינץ' ע"י המון זועם, או רצח בעינויים של אסיר (או שבוי, למרות שישראל מעולם לא הכירה בהם כשבויים) בצורה מחושבת וקרה ע"י השלטונות? אם כבר מדברים על התפרעויות, הייתי מזכיר לא את טבריה ועכו, אלא את נצרת. התנפלות של אספסוף יהודי מנצרת עילית על בתי תושבי נצרת הסתיימה לבסוף בכך ששלושה אזרחים ערבים נהרגו, שניים מהם ירויים בעורף בנשק חי. המשטרה טוענת כי לא שוטרים ירו את הכדורים הללו (אם כי לא בטוח שהם דוברים אמת - זה לא שהם מעולם לא עשו שימוש בכדורים חיים כנגד מפגינים ערבים). כן, אני יודע, מן הסתם תאמר לי שאותם ערבים שהותקפו התקיפו באבנים ובבקבוקי תבערה את היהודים יום קודם לכן (טוב, אולי לא -אותם- ערבים, אבל לפחות חלקם. מה לעשות, תמיד כמה חפים מפשע אוכלים אותה). אני מניח שהפלשתינאים היו עונים לך שאותם חיילים ירו בראשם של ילדים קטנים יום קודם לכן, ואם לא אותם חיילים בדיוק, אז לפחות כמה שהיו לבושים ממש כמוהם. כפי שכבר אמרתי, מעשי רצח וזוועה הם אינם דבר חדש במזרח התיכון. הם תמיד מהווים מכה פטאלית למשפחות ולמכרים של הקורבנות, אשר תשנה את חייהם ללא היכר, וסערה תיקשורתית של שבועיים וחצי לכל השאר. עושה רושם שכולם מצליחים לחיות עם זה באזור הזה.חוץ ממי שמת מזה, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היא פשוטה מאוד ואתה מתעלם ממנה בעקביות. א. בניגוד למה שכתבת, כיום כשיתפרץ עימות בינינו לחיזבללה, הוא ימצא בעמדות משופרות, מכיוון ש: 1. חיילינו כלל לא יוכלו להתקרב לגדר בגלל הטילים. 2. הם יוכלו להצית את בתי הזיקוק. העובדה שהסורים או אחרים יכולים לעשות זאת איננה ממין הטענה מכיוון שהם לא רוצים מלחמה ישירה איתנו. ב. שאיפתם איננה שחרור דרום לבנון בלבד מכיוון ש: 1. מצע הארגון מדבר על חיסול הגורם הציוני. 2. מצע הארגון מדבר על פעולה מדורגת, דרום לבנון ואח"כ ההמשך. 3. ידוע גם לך כי אין אמת בטענות החיזבללה, שחוות שבעה היו בידי לבנון, ומדובר בתירוץ. האם אתה טוען כי צה"ל לא יכל למנוע ירי *מדרום לבנון* לו היה פועל נגד החיזבללה בתוך שטח לבנון, ולא מתבצר ברצועה? האם אתה לא מוצא דמיון מוחלט בין החיזבללה ובין אש"פ בעניין זה, או שאני צריך לפרט? כל הדוגמאות שהבאת, וגם הקיצונית שבהם והיא נצרת (ולא כלא אל-חיאם שמה לעשות המתעללים כמו המעונים היו ערבים) גם על פי ההערכה המופרכת כאילו הערבים שנורו לא נורו בהפגנת הנגד, וכאילו טענות הערבים (אני מקווה שאתה מודע לעובדה שהם (ולכל כלל ישנו יוצא מן הכלל) שקרנים סדרתיים. אתה יודע למה המשטרה לא חוקרת בדואים במכונת אמת?) אמיתיות, מה לעשות לא מגיעות לקרסוליים של לינץ'. אני מקווה שאתה מצליח להפנים את 'גדולת' המעמד, בו אלפים מסתערים לטבול ידיהם שרידי בשר גוויות אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידה טובה (יהודיה צרפתית ,אני מניח שלמישהו זה משנה) עובדת באירגון אמנסטי. אם יש למישהו את כוחות הנפש (לי אין) להסתכל באתר המצורף... www.stoptorture.org למעלה ב 150 מדינות דווחו מקרי התעללות ועינויים.ישראל נמצאת ברשימה אחת עם דרום אפריקה, רומניה, בריטניה, אוקראינה, גרמניה, בולגריה , סין, רוסיה וארה"ב. אלה מדינות המיצרות ומשווקות את מכשירי המוות והעינויים. כשוחרי צדק אנושי וגלובלי, הרבה אנשים מעדיפים להיתעלם מזוועות אלו, ובישראל נפוץ משחק ההדחקה, כמו בהרבה תחומים אחרים, מיוחד בגישה וברצון להבין את מהות הקונפליקט עם הערבים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |