|
||||
|
||||
היא לא רעיון חדש, אבל: 1. המילון עשוי להיות גדול למדי וכשהחללית שוגרה כמות הזיכרון הזמין וכמות האנרגיה שהוא צרך לא היו מלהיבות. 2. ככל שהמידע דחוס יותר, כך הוא רגיש יותר לטעויות. אם למשל משדרים תמונה בתור רצף של 786432 ביטים (1024 על 768) ו 30 אחוז מהם שגויים, עדיין נוכל להבחין בקלות בתבניות. אם לעומת זאת משדרים את האות "תמונה מספר 47", מספיק ביט אחד שגוי כדי שנחשוב שלא מדובר על תמונת הכוכב פלוטו אלא על תמונה של כלבלב מקיבוץ מגידו. |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה, לפיוניר 10 הייתה מערכת קידוד Reed-Muller, בדיוק למטרה זו (של גילוי ותיקון שגיאות בתקשורת). כיום היה ניתן, לכל הפחות, להשתמש בשיטת Reed-Solomon, שאמורה להיות הרבה יותר יעילה (אוף אני צריך לחזור על החומר שלי מצפינה, לא נגעתי בזה כבר חצי שנה לפחות), אך דורשת כוח מחשוב רב יותר, עבור כמות דומה של מידע. |
|
||||
|
||||
בלי קשר לשיטת גילוי ותיקון השגיאות, הדחיסה מגדילה את הרגישות להן, למרות שבמקרים של מידע יתיר מאד, כמו תמונה של חלל שחור ולא מעניין, אפשר להגיע לתוצאות טובות יותר על ידי דחיסה ושימוש בקודי תיקון בעלי יתירות גבוהה מאד. |
|
||||
|
||||
כמובן. אז מה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |