|
||||
|
||||
הוא בטח גם נקלט אצל לווינים היותר קרובים אל הפיוניר.. |
|
||||
|
||||
המממ... למה באמת לא תכננו את החלליות כך שכל אחת תוכל לתקשר עם אלו שבאו אחריה, וכך להעביר את המידע בקפיצות קטנות יותר, עם יותר סיכוי שהוא יגיע עד אלינו? |
|
||||
|
||||
בלי לבדוק, אני מניח ששיגרו את החלליות המעטות שתוכננו להגיע לקצה מערכת השמש לכיוונים מנוגדים, כדי שיוכלו לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים (שזמן ההקפה שלהם את השמש נמדד במאות שנים1). לכן החלליות האלה יהיו רחוקות יותר זו מזו מאשר רחוקות מכדור הארץ. 1 נפטון: 145, פלוטו: 268. |
|
||||
|
||||
הלווינים הרחוקים מוצבים במרחק של כ- 36000 ק"מ מכדור הארץ, שלוש מליוניות מן המרחק מאיתנו לפיוניר. על היתרון הזניח שלהם במרחק (לא כל הזמן - לפעמים הם רחוקים יותר, כמובן) מפצה גודל האנטנות שאפשר להחזיק על כדור הארץ. היתרון של לווין בקליטת אותות הוא בגלל השקט (האלקטרומגנטי) היחסי שיש בחלל, ולא בגלל הקרבה למקור האות. |
|
||||
|
||||
אני לא מדבר על הלוויינים המקיפים את כדה"א. אני מדבר על לווייני המחקר, למשל מסדרת גלילאו. והגיוני לי שמדענים כמו ב-NASA ינצלו את הלוויינים לכל צורך עתידי שיהיה. כמובן שההיגיון שלי הוא לא ההגיון שלהם \-: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |