 |
''הדממה והשוממות לבשו אותה נוכחות מרשימה שהלילה משווה תמיד לרובע הבנקים, שהוא דומם ושומם הרבה יותר בלילה מכל רובע אחר...גם מחמת הבדידות הקדושה היורדת על המקומות האלה כאשר ''הכסף'' נח - מזעפו.
לאחר שאחרוני הפקידים והמנכ''לים הולכים להם ומסתיימת הפעלתנות המתישה והאבסורדית, שבה לא יוצלח אחד, ששכרו חמשת אלפי פסוס בחודש, מגלגל בידיו חמישה מיליונים והמוני-המונים ממש מוסרים מתוך זהירות מירבית פיסות-נייר בעלות תכונות מאגיות, שהמונים אחרים מוציאים מאשנבים אחרים מתוך זהירות הפוכה. תהליך שכולו כישוף ותעתועי דמיון, כי אף-על-פי שהם, קהל המאמינים, אנשים ריאליסטים ומעשיים, בעיניהם, הם מקבלים ברצון את הנייר המלוכלך הזה, שבעיון מדוקדק אפשר לגלות בו כמין הבטחה אבסורדית, שאדם שאפילו אינו טורח לחתום את שמו במו ידיו מתחייב בה בשם המדינה לתת דבר-מה תמורת הנייר הזה.
והמאמין מסתפק משום מה בהבטחה הזאת...ומה שמתמיה אף יותר הוא, שעל-פי-רוב נותנים נייר אחר תחת פיסות-הנייר האלה, נייר נקי מהן אך גם אבסורדי מהן, שאדם אחר מבטיח בו למאמין שתמורת הנייר החדש הזה תינתן לו כמות כלשהי של הנייר המלוכלך ההוא, כמין שיגעון כפול ומכופל.
וכל זה מייצג ''משהו'' שאיש לא ראה מעולם, משהו שלפי השמועה שמור ''אי-שם'', בייחוד בארצות-הברית, במערות פלדה.
ומילים כגון ''חבר נאמנים'' ו''פדיון'' מעידות כמאה עדים שכל הענין הזה הוא ענין דתי במהותו''.
מי כאיש בואנוס-אירס מתאים לכתוב דברים כאלו.
ארנסטו סבטו-''על גיבורים וקברים''.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש