בתשובה למ. השור, 16/12/02 22:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד המבחנים הראשונים שהיו לי באוניברסיטה היה במבוא למחשבה מדינית. במבחן היינו צריכים לבחור שאלה אחת מתוך שתיים (או שלוש, לא זוכר), והיה עם חומר פתוח. השאלה שאני עניתי עליה הייתה, פחות או יותר, זו: מדי פעם בפעם עולה לדיון שאלת מיסוד הזנות. דון בשאלה זו, תוך הסתמכות על ההוגים שנלמדו בקורס, הבע את עמדתך האישית בסוגיה ובסס אותה מבחינה פילוסופית על הוגה או הוגים לפי בחירתך. כאמור, לא ציטוט מדוייק, אבל רוח הדברים. זה היה המבחן שהכי נהניתי לכתוב בשנתיים שלמדתי עד כה. לא הציון הכי גבוה שקיבלתי (92) אבל בהחלט זה שאני הכי גאה בו. זה גם המבחן היחיד שטרחתי לשמור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובדיוק שאלה כזו אני מתעתדת לשאול ביום שני. לשכ"ג: כן, זה מספיק בעיני. קריאת המאמרים ונוכחות בכתה אמורים להספיק לכל מבחן. ברגע שנכנס השינון למשוואה, אנחנו כבר מבססים את הציון בקורס על משהו שלא קשור להבנת התלמיד את החומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאני לא מכיר סטודנטים שלך. הייתי יכול ליידע אותם מראש. (: אגב, היה לי מרצה אחד שנתן לנו מבחן עם חומר פתוח, וגם הצהיר מראש שהשאלות שהוא הולך לשאול ילקחו מתוך מבחנים של שנים עברו (שזמינים לנו דרך אגודת הסטודנטים). סטודנטים רבים הכינו מאגר של תשובות מוכנות להעתקה והביאו אותן איתם למבחן (הם טענו ששמעו מסטודנטים בשנים קודמות שאין מספיק זמן לכתוב תשובה במבחן עצמו, ובקושי יש זמן להעתיק). אני העדפתי להתמודד עם השאלות בזמן אמת. 94. לא רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אהיה שם בקרוב (ממחזרת שאלות משנים קודמות) - יש גבול לכמה וריאציות אפשר ליצור על אותו נושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שזו מדיניות קבועה אצלו, מהפעם הראשונה שהוא העביר את הקורס. משה מאור, איש נחמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון, לעומת זאת, ד''ר פידלמן (''פילוסופיה ומתמטיקה'' וכיוצ''ב) מחלק בהרצאה הראשונה עותק של המבחן, המתקיים (בהרצאה האחרונה) בחומר סגור. הציונים הכי גרועים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורה שלי למשפטים, היה מכתיב לנו מאגר שאלות לפני כל מבחן. אני באופן אישי, מאד נהניתי (עד כמה שאפשר להנות מפתירת 30 שאלות על ראובן ושמעון, שבדרך מופלאה, הכל היה קורה להם...), סוף סוף מבחנים שמכריחים אותי לחשוב, ולא לשנן. (ממ... נניח) רק מה? יומיים לפני כל מבחן, קבוע, טלפון: "תגידי, עפרונית, בא לך לתת לי לצלם את התשובות?" ואז דילמה- מצד אחד, מה 'כפת לי? הרי את העבודה הקשה כבר עשיתי. למה שלא עוד יהנו ממנה? מצד שני, אני קרעתי את התחת בשביל לענות עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי אצל פרופסור לחשבונאות שאמר לנו בתחילת השנה שהסטודנט הישראלי הוא גיבור. משום שסטודנט ישראלי בד"כ מבוגר/ת יחסית, אחרי צבא, עם חובות של מילואים, עבודה ולפעמים משפחה, ועדיין בא ללמוד. מכיוון שהאונ' מחייבת מבחן אז הוא ישב איתנו על השאלות למבחן בשעור האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מונע ממנו לתת סתם ציונים גבוהים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו רוכל הסידקית של אפרים קישון - צריך להתפרנס ממשהו. ברצינות, הוא אמר שהוא סומך על הסטודנט הגיבור שהוא מספיק רציני ללמוד את החומר ללא קשר למבחן, ומי שלא למד, אז הציון בחשבונאות לא יעזור לו בשיקלול הכללי. חוצמזה, אפילו אם יודעים את השאלות, זה לא מבטיח הצלחה או הצלחה גדולה במבחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי היה מבחן בשיטות מתמטיות בפיזיקה עיונית I (פרופ' יהודה איזנברג ז"ל) שניגשתי למועד א שלו בידיעה ברורה שאני הולך להכשל כיוון שלא היה לי מושג מה החומר שלימדו במהלך הסמסטר. אני לא מהגאונים המעצבנים שמתלוננים על זה שהם לא יודעים כלום ומקבלים מאיות, כשאני לא יודע אני לא יודע וגליון הציונים שלי יעיד על כך. המבחן בכלל לא היה על החומר, זאת אומרת שכנראה שאפשר היה לפתור את השאלות בשיטות שנלמדו בקורס אבל השאלות היו כל כך פשוטות שאפשר היה לפתור אותן בהתבסס על ידע כללי ואינטואיציה מתמטית סבירה בשיטות הרבה יותר פשוטות. קיבלתי 91, חבר שלי שידע את החומר על בוריו נכשל (זה בסדר הוא עבר בהצלחה רבה במועד ב), לטענתו הוא פשוט בזבז את כל זמן המבחן על חיפוש מלכודות שפשוט לא היו שם. בשיעור הראשון בסמסטר שאחרי המרצה פתר את המבחן בכיתה. לא הבנתי אף מילה באותו שיעור. זה היה יכול לעשות לי הרבה בעיות אם הייתי בוחר להמשיך לכיוון של פיזיקה ולא מדעי המחשב, לא שכאן זה עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הממוצע שלך מדובר בציון שדומה לאילו שדובי מתגאה בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, קטונתי מהשוואת ציוני לאלו של טל. היו ימים בהם 90 היה ציון בינוני ומטה אצלי. לא עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מוציא 80 וקצת כפייתי (אפילו התואר שקניתי היה בממוצע של 84 כדי שחס וחלילה לא אחשד בהצטיינות) לא נותר לי אלא לקנא בשניכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך חומר פתוח בשביל זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס את הפואנטה. זה לא שצריך או לא צריך. הרעיון של חומר פתוח הוא בדיוק בכך שמה ששואלים אותך אינו לגבי התוכן של המאמרים ברמה הבסיסית - אלא פיתוח, ניתוח והבנה של החומר. החומר נמצא מולך אם תזדקק לו, כי אם אתה כן זוכר או לא, לא משנה לצורך המבחן. אבל מה שמבקשים ממך במבחן זה לעבד את החומר הזה - לקחת מספר מאמרים, ולעשות להם אינטגרציה לסדרה של טיעונים. כשאתה נדרש לקשר כך בין מאמרים, זה אומר שלפעמים אתה תזכור נקודה מסוימת מתוך מאמר, אבל היא לא מרכזית, את אתה תרצה להעיף מבט שוב במאמר כדי לבדוק אותה, ולנצל אותה כדי לקדם את הטיעון שלך. לשם כך - יש חומר פתוח. אם אתה יכול לכתוב את התשובה בלי להסתכל בכלל על החומר, אשריך. חשוב לזכור שבניגוד למבחנים עם חומר סגור, אף אחד לא משלה את עצמו שאם תזכור כל מיני פרטים קטנים מתוך המאמרים, יש ירשים מישהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |