בתשובה לתמר, 15/12/02 11:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני למדתי לקרוא בגיל חמש 1, ובכיתה א' מצאתי את עצמי עוזרת לכולם למלא צבע בתוך הקווים של צורות האותיות. מצד שני, כפי שהוכיח ביאליק 2, ילד עם דמיון לא משתעמם בכיתה, גם אם מדברים על עציצים מתים. 1 והעונש על זה היה להקריא לכולם סיפור ביומולדת שלי, במקום שיקריאו לי :-( 2 נו, הסיפור עם "אסל ושני דליים". איך קראו לזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האלף מלבי ובמקומה באה מרוסיה, זו השיקצה שואבת-המים. כל היום לא זזה מנגד עיני...במחלפותיה העבות ובאסל והדליים שעל כתפה... מה זאת? - שואלני הסגן ממחרת היום ומראה על האלף. -אוי, מרוסיה!... - שמח אני על המציאה... תפס בסנטרי ואמר: -גוי, אלף, אלף!... (ספיח, פרק ב'- אלף-בית ומה שבין השיטין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, תודה :-) איזה תענוג, הסיפור הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |