|
1. אם היא ניגשה ארבע פעמים, היא הרי יכלה לערוך לעצמה עוד ארבע בחינות דמי, בבית, באותם תנאים, לא? עצם זה שהיא תירגלה והצליחה מוכיח את חשיבות הלימוד. פסיכומטרי בודק גם עמידה בזמנים, נכון. אבל זו הרי גם דרישה אקדמאית שיש בה הרבה הגיון. ודאי שיש אנשים נורא אינטליגנטים, אבל מבחן התוצאה (דגש על *מבחן*) הוא מה שקובע, ואם התוצאה היא שאינך מסוגל להגיב במהירות וכולי, הרי שאינך ממלא תנאים מסוימים שהנם תנאי הכרחי להתקבל למקום מסוים, ובצדק. גם אני הייתי "ילדת פוטנציאל", גם עלי ההורים אמרו שהשיטה לא מתאימה לי. פיר? פשוט לא התחשק לי. וזה נוח שיודעים שיש לי פוטנציאל ואני קרבן. 2. קודם כל, ודאי שיש לתת להם מענה. ויש כל מיני צורות (תכניות מחוננים שאינם כרוכות בהוצאה מכיתת האם). מצד שני, יש גם אפקט חינוכי בלשבת בשקט, לגלות סובלנות ולעזור למתקשים במה שאתה כבר יודע, לא? גם באוניברסיטה יש אנשים שיודעים יותר מהמרצה. מי שיש לו דרך ארץ ונימוסים בסיסיים יוכל להפיק מהשיעור בכל זאת. 3. אינטילגנציה רגשית היא ודאי חשובה, אבל מערכת החינוך לא צריכה להקדיש לה יותר מדי. ילדים חיים באינטראקציה ומפתחים יכולות, ומספיק שמורה תגיד "אל תדבר בלי להצביע, זה מפריע לי" או "תן לי לסיים" כדי שהילד האינטילגנט יפנים נימוסי שיחה אלמנטרים, אין צורך בשיעור שלם. יש, ממילא, שעות חברה לצורך העניין, ובכל מקרה אלו דברים שנרכשים בעקיפין ולומר אותם רק מוריד מערכם. 4.תשמעי, זה נכון שלהכריח ילד לדקלם "אחד ועוד אחד הם שניים" מונע ממנו את החופש היצירתי לומר שזה חמש. אבל כדי ליצור וריאציות חייבים מיומנות בסיסית, ויש הבדל בין יצירה משמעותית לבין סתם חוסר הבנה ובלבול. דוקא המסגרת, לדעתי, מעודדת יצירתיות. גם בשביל לבעוט במסגרת צריך מסגרת. המסגרת מכריחה ילדים לקרוא, לצייר, להכיר שירים, להציג. הם מפתחים אנטי? זו אמירה מקובלת ולדעתי מוטעית. ילד שאוהב לקרוא יקרא בכל מקרה, וילד ששונא יהיה לפחות קצת פחות מבור לחלוטין בספרות ישראלית ועולמית. אנשים יוצרים יצאו מכל מיני מסגרות, אישיות יוצרת אי אפשר לדכא. 5. איני מכירה כזו שיטה, וכן, אני אשמח אם תפרטי. בכל מקרה, מה שעקרוני לעניינו הוא- נאמר שתלמיד בחר בשיטה האלטנטיבית, ולא שיפר את השגיו או עשה את המוטל עליו. מה דינו? אם "זוהי זכותו היצירתית ולא כולם צריכים להיות דוקטורים" אני מראש נגד, אם הוטלו עליו סנקציות שיבטיחו שהוא ישפר את הישגיו בדרך זו או אחרת זה יכול להיות נהדר. עונשים וציונים הם צורך חיוני.
אגב, ילדים, עד כמה שראיתי, דוקא אוהבים להיבחן ולקבל ציונים. (אם הם יודעים את החומר, כמובן). יצא לך פעם להיתקל בילד, בד"כ צעיר, שאומר "תבחני אותי בחשבון"? שמת לב שילדים אוהבים ששואלים אותם שאלות, ולענות נכון? כלומר, הם לא שונאים ציונים, הם שונאים להיכשל ואוהבים את ההצלחה. צריך לעזור להם להצליח, לא לקחת את הציונים.
|
|