|
||||
|
||||
למרות שאני מסכימה, אני חייבת להעיר: 1. ישנם אנשים מוכשרים מאד שאינם מסתדרים עם מערכת החינוך הקיימת, אם בשל ליקויי למידה שונים ואם בשל תכונות כגון חשיבה איטית, חשיבה אסוציאטיבית. יש לי חברה עם אי קיו 160 (=גאון. נבדק בהיותה בתכנית מחוננים) שקיבלה 450 בפסיכומטרי פשוט בגלל שחשיבתה, קריאתה וכתיבתה איטיים יחסית, והיא לא הספיקה. (אחרי 4 מבחני פסיכומטרי היא הגיעה ל-780, אבל לא לכל אחד יש זמן וכסף לארבעה מבחנים). 2.המיומנויות הבסיסיות חשובות ביותר ואין להן תחליף, אך מה לגבי ילדים שלומדים מהר? אני זוכרת את עצמי בכיתה א', משתעממת עד מוות, מעתיקה שוב ושוב אותיות מהלוח (המורה חייבה) כאשר ידעתי לקרוא ולכתוב מגיל ארבע בערך. לילדים כאלה אין למערכת החינוך מענה. קשה לצפות ממורה בכיתה של שלושים וחמש ילד שתתן מענה לילדים המהירים, כשמצפים ממנה גם לקדם את החלשים וגם ללמד משהו תוך כדי. וכך קורה, שאותה ילדה טובה בבסיס, מוצאת עצמה מוגדרת כמופרעת של ביה"ס בהיותה בכיתה ב' כיון שמה לעשות, קשה לילדה בת שש לשבת בשקט שעות רבות ביום מבלי לעשות דבר שמעניין אותה (המורה גם לא הרשתה לצייר או לכתוב בשקט, חייבים לעשות מה שכולם עושים ושום דבר אחר לא). 3. כיום מדברים הרבה על המושג "אינטליגנציה רגשית" (ריכוז ממצאי מחקרים פורסם בספר מרתק בשם זה שכתב דר' דניאל גולמן, יצא לאור ב-1995 בהוצאת Bantam בניו-יורק). העקרון הכללי הוא שמלבד האינטליגנציה הנמדדת במבחנים המוכרים, ישנן אינטליגנציות נוספות וחשובות לא פחות שמוזנחות ע"י מערכת החינוך, מה שגורם לכך שיכולות חיוניות להצלחה בחיים אינן מפותחות כראוי. ילד בעל הורים עם אינטואיציה בריאה יפתח אותן, קרוב לודאי, לא בטוח. השיטה אינה שוללת את השיטה הקיימת, היא רק רואה בה חסרים שצריך למלא. 4.פעמים רבות אותה חזרה רוטינית על מיומנויות בסיסיות וסרוב חד משמעי לאפשר חפשיות מה בתכנים, מוחקת את היצירתיות הטמונה בילד. אין לי דוגמא זמינה כרגע אך זכור לי מאמר בנושא. אחפש. 5. ישנם מספר בתי ספר תיכוניים שאני מכירה, המשלבים בין השיטה המסורתית לשיטה פתוחה יותר, שבה נדרשו התלמידים לכתוב, להגיש עבודות, ושיטת הציונים שונתה. חשוב לציין שהדבר לא היה חובה אלא מסלול מקביל למי שהיה מעוניין. מי שרצה במסלול הרגיל של נוכחות-מבחנים-ציונים, יכול היה להשאר בו. בכל המקומות הללו הושגו תוצאות מדהימות, הן באחוזי בגרות והן במוטיבציה של התלמידים והשקעתם בלימודים, ומדובר הן לגבי התלמידים שלמדו בשיטה הרגילה - מרצונם - והן לגבי אלו שלמדו בשיטה האלטרנטיבית. (אם זה מעניין אותך, אני יכולה לפרט). זהו לבינתיים. |
|
||||
|
||||
אם למדת לקרוא בגיל ארבע חבל שבגיל מתקדם יותר את אומרת שלושים וחמש ילד |
|
||||
|
||||
א. תודה על ההערה. טעות הדפסה, כנראה. ב. יכולות קריאה אינן מצביעות על העדר ליקויים בתחומים אחרים. כמה טוב להיות קטנוני אלמוני. |
|
||||
|
||||
1. אם היא ניגשה ארבע פעמים, היא הרי יכלה לערוך לעצמה עוד ארבע בחינות דמי, בבית, באותם תנאים, לא? עצם זה שהיא תירגלה והצליחה מוכיח את חשיבות הלימוד. פסיכומטרי בודק גם עמידה בזמנים, נכון. אבל זו הרי גם דרישה אקדמאית שיש בה הרבה הגיון. ודאי שיש אנשים נורא אינטליגנטים, אבל מבחן התוצאה (דגש על *מבחן*) הוא מה שקובע, ואם התוצאה היא שאינך מסוגל להגיב במהירות וכולי, הרי שאינך ממלא תנאים מסוימים שהנם תנאי הכרחי להתקבל למקום מסוים, ובצדק. גם אני הייתי "ילדת פוטנציאל", גם עלי ההורים אמרו שהשיטה לא מתאימה לי. פיר? פשוט לא התחשק לי. וזה נוח שיודעים שיש לי פוטנציאל ואני קרבן. 2. קודם כל, ודאי שיש לתת להם מענה. ויש כל מיני צורות (תכניות מחוננים שאינם כרוכות בהוצאה מכיתת האם). מצד שני, יש גם אפקט חינוכי בלשבת בשקט, לגלות סובלנות ולעזור למתקשים במה שאתה כבר יודע, לא? גם באוניברסיטה יש אנשים שיודעים יותר מהמרצה. מי שיש לו דרך ארץ ונימוסים בסיסיים יוכל להפיק מהשיעור בכל זאת. 3. אינטילגנציה רגשית היא ודאי חשובה, אבל מערכת החינוך לא צריכה להקדיש לה יותר מדי. ילדים חיים באינטראקציה ומפתחים יכולות, ומספיק שמורה תגיד "אל תדבר בלי להצביע, זה מפריע לי" או "תן לי לסיים" כדי שהילד האינטילגנט יפנים נימוסי שיחה אלמנטרים, אין צורך בשיעור שלם. יש, ממילא, שעות חברה לצורך העניין, ובכל מקרה אלו דברים שנרכשים בעקיפין ולומר אותם רק מוריד מערכם. 4.תשמעי, זה נכון שלהכריח ילד לדקלם "אחד ועוד אחד הם שניים" מונע ממנו את החופש היצירתי לומר שזה חמש. אבל כדי ליצור וריאציות חייבים מיומנות בסיסית, ויש הבדל בין יצירה משמעותית לבין סתם חוסר הבנה ובלבול. דוקא המסגרת, לדעתי, מעודדת יצירתיות. גם בשביל לבעוט במסגרת צריך מסגרת. המסגרת מכריחה ילדים לקרוא, לצייר, להכיר שירים, להציג. הם מפתחים אנטי? זו אמירה מקובלת ולדעתי מוטעית. ילד שאוהב לקרוא יקרא בכל מקרה, וילד ששונא יהיה לפחות קצת פחות מבור לחלוטין בספרות ישראלית ועולמית. אנשים יוצרים יצאו מכל מיני מסגרות, אישיות יוצרת אי אפשר לדכא. 5. איני מכירה כזו שיטה, וכן, אני אשמח אם תפרטי. בכל מקרה, מה שעקרוני לעניינו הוא- נאמר שתלמיד בחר בשיטה האלטנטיבית, ולא שיפר את השגיו או עשה את המוטל עליו. מה דינו? אם "זוהי זכותו היצירתית ולא כולם צריכים להיות דוקטורים" אני מראש נגד, אם הוטלו עליו סנקציות שיבטיחו שהוא ישפר את הישגיו בדרך זו או אחרת זה יכול להיות נהדר. עונשים וציונים הם צורך חיוני. אגב, ילדים, עד כמה שראיתי, דוקא אוהבים להיבחן ולקבל ציונים. (אם הם יודעים את החומר, כמובן). יצא לך פעם להיתקל בילד, בד"כ צעיר, שאומר "תבחני אותי בחשבון"? שמת לב שילדים אוהבים ששואלים אותם שאלות, ולענות נכון? כלומר, הם לא שונאים ציונים, הם שונאים להיכשל ואוהבים את ההצלחה. צריך לעזור להם להצליח, לא לקחת את הציונים. |
|
||||
|
||||
4. יש סגנון שירה-היפנים המציאו-מוגבל אך יפה. |
|
||||
|
||||
אבל אין לי כוח ולכן אתמקד רק בדבר אחד. הפסיכומטרי נועד מלכתחילה להיות 'מבחן שלא מתכוננים אליו', כלומר מבחן שבודק יכולות טבועות מראש ולא יכולות למידה. אחרת, מה הטעם בו? אי אפשר להסתפק בבגרות? אלא שהשיטה הישראלית החליטה 'להתחכם', וללמוד גם למבחן הזה. |
|
||||
|
||||
ואין גם צורך במבחן כזה. |
|
||||
|
||||
לא רק ''השיטה הישראלית'' - בארה''ב תעשיית קורסי ההכנה גדולה יותר מאשר בארץ. |
|
||||
|
||||
פרט לעניין הפסיכומטרי (שפה אני מסכים עם לוגי), אני מסכים עם כל מילה שלך. אני לא חלק מהדיון, אבל חשבתי לציין את זה כי זה מאוד הפתיע אותי. (: |
|
||||
|
||||
אולי אנחנו מתחילים להזקין, קשישא? |
|
||||
|
||||
אני למדתי לקרוא בגיל חמש 1, ובכיתה א' מצאתי את עצמי עוזרת לכולם למלא צבע בתוך הקווים של צורות האותיות. מצד שני, כפי שהוכיח ביאליק 2, ילד עם דמיון לא משתעמם בכיתה, גם אם מדברים על עציצים מתים. 1 והעונש על זה היה להקריא לכולם סיפור ביומולדת שלי, במקום שיקריאו לי :-( 2 נו, הסיפור עם "אסל ושני דליים". איך קראו לזה? |
|
||||
|
||||
וכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האלף מלבי ובמקומה באה מרוסיה, זו השיקצה שואבת-המים. כל היום לא זזה מנגד עיני...במחלפותיה העבות ובאסל והדליים שעל כתפה... מה זאת? - שואלני הסגן ממחרת היום ומראה על האלף. -אוי, מרוסיה!... - שמח אני על המציאה... תפס בסנטרי ואמר: -גוי, אלף, אלף!... (ספיח, פרק ב'- אלף-בית ומה שבין השיטין) |
|
||||
|
||||
אכן, תודה :-) איזה תענוג, הסיפור הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |