 |
הבעיה עם הסתמכות על המוסר במקום על החוק, היא שהחוק אמור לשקף את המקסימום מוסר שאפשר לכפות על האזרחים מבלי לפגוע בזכויותיהם. נסיון ליצור מוסר-יתר בחקיקה, גורם בהכרח לפגיעה בזכויותיהם של אנשים מסויימים.
ניקח, למשל, את המוסר של קאנט, כפי שהוצג במאמר: אדם דתי חושב שצריך לאסור אנשים שמקיימים יחסי מין הומוסקסואליים. האם הוא מוכן שהחוק יחול גם עליו? ודאי, הוא הרי אינו מתכוון לקיים יחסי מין הומוסקסואלים. על פי קאנט - הציווי לאסור הומוסקסואלים הוא "מוסר אוניברסלי". ברור לכל כי תפישה מוסרית שכזו פוגעת באוכלוסיית ההומוסקסואלים.
גישתו של בנתהם גם היא נוגדת את חרות האדם. התפישה כאילו השאיפה צריכה להיות לאושר מקסימלי לכמה שיותר אנשים נראית טובה על פניה, אבל היא מגלמת בתוכה את האפשרות של גרימת סבל איום למיעוט. הגישה הדמוקרטית גורסת כי המטרה היא לגרום סבל מינימלי לכלל האנשים, גם אם זה אומר שאף אחד לא יהיה לגמרי מאושר.
ברור לכל כי תפישות המוסר הללו נוגדות את הרוח הדמוקרטית-ליברלית שמנחה את המחוקק בישראל. המוסר היחיד שמותר לשופט להשתמש בו הוא המוסר המוכתב על-ידי החוק עצמו.
העובדה היא כי דעת הרוב הצליחה למצוא דרך (גם אם עקלקלה ומתחמקת) להראות כיצד החוק עצמו הינו לטובת הנערה ולא לטובת הזוג, מבלי לפגוע במוסר המוכתב על-ידי המדינה. דומני כי זאת דרך הפעולה העדיפה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש