בתשובה למיץ פטל, 26/10/00 22:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי לכסות את תשלומי השרת בלבד, קצת פחות מחצי אגורה לדף. ישנן הוצאות נוספות - חשבון הטלפון והאינטרנט שלי ושל דובי, למשל (גם אם ניקח בחשבון רק את שעות החיבור המוקצות לתחזוקת האתר נטו). וכל זה, יש לזכור, בלי שאנחנו משלמים לכותבים, עורכים, וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סקרנות לשמה: אבל אתם נהנים בין היתר גם מהשכרת התוכנה (40$ לחודש) אם אני לא טועה. נכון? ופישאיי בטח חלקית בבעלותכם (ממה שראיתי גם שם יש את אותו ספק - תפוז פרסומות באתר שלכם. הקמתם רשת באנרים?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, שי מנסה למכור (או להשכיר) את התוכנה. (המחיר שציינת שגוי; המחיר נקבע אישית לכל השכרה והשכרה. כרגע יש מעט מאד כאלה). אין לכך כל קשר לאייל כאתר, ולהכנסות האייל. אחרת, נצטרך להכניס לחישוב גם את עלויות *פיתוח* התוכנה. ואם בפרסומות עסקינן: כל מי שרוצה אתר בסגנון "האייל", מוזמן לפנות אל שי כהן... (קישור: בדקו ב-"חברי המערכת", למטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי התוכנה פותחה עבור האתר והשכרת התוכנה היא אמצעי נוסף להכנסות. בוא נאמר שהייתם יכולים מההכנסות "המעטות" של התוכנה ושל הפרסומות (5 דולר לאלף חשיפות?) לשלם סכום סימלי לכותבים (נאמר 100 שקל. 15 עשרה כתבות בחודש אלף חמש מאות שקל). העלויות של השרת הן בטח לא יותר משלוש מאות חמישים דולר לחודש ובטח הוא מתארח בחינם איפשהו. לא? העובדה שאתם מתלוננים תמיד שאין לכם כסף מהווה הצהרה תמוהה בעיני. אתם עסק כלכלי לכל דבר (ובשאיפה שיהיה יותר ריווחי בעתיד( תתחילו להתחלק בהכנסות עם הכותבים, ואני מצידי אשקול להתחיל לכתוב גם כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבדיל בחדות בין התוכנה לבין "האייל". הרי אם התוכנה היא עסק שעניינו רווח, כדאי לשי *לסגור* את האייל: האייל כשלעצמו גורר להפסדים. (וזה לא שהתוכנה רווחית, בינתיים, אבל זה יכול להשתנות). ולא, אנו לא מתארחים חינם בשום מקום. אם אתה מצליח למצוא לי ספק פרסומות שמשלם 5 דולר לאלף חשיפות, תבורך. זהו סכום "אסטרונומי", מבחינתינו. מעבר לכך שהמחירים בשוק נמוכים יותר, הרי ש-(א) ספקי הפרסומות לוקחים אחוזים מהמכירות, ו-(ב) הם לא תמיד מצליחים למכור את כל המקומות הפנויים. התוצאה היא כמעט תמיד פרסומות "פנימיות" של הספק, עליהם האתר לא מקבל תשלום. יכולנו אולי לקבל יותר אם היינו מסכימים לפרסומות "מולטימדיה" (עם פלאש, מוזיקה, וכו'), או להרבה פרסומות בכל דף, ושאר ירקות. אבל יש גבול, לדעתי. כל הכותבים עושים זאת חינם, בינתיים, מתוך עניין והנאה. ראוי לציון במיוחד דובי, שמשקיע שעות באתר – כתחביב. לא אצל כולם הכסף הוא השיקול היחיד בקבלת החלטות; אתה מוזמן להצטרף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה יש "פרסומות פולשניות/מולטימדיה' ' מלבד הפרסומות בווינט עם האוטו והצפצפה שהוזכרו כאן? אם האייל בנתיים בהפסדים סימן שאתם בכל זאת "עסק כלכלי" שמנסה להרוויח. יש גבול? אם היו מציעים לך היום עשר פרסומות בעמוד תמורת חמשת אלפים דולר ליום היית מסרב? לפחות תאמרו את האמת - היינו מתים לעשות יותר כסף. בנתיים אנחנו "עסק" קטן בשאיפה שנגדל. אני אשמח לכתוב תמורת עשרה אחוז מהכסף שאתם עושים מפרסומות *בשביל שאני לא ארגיש שמרויחים על חשבוני. * |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת לרבעון מתפרסם דו"ח של AdKnowledge שמראה נתונים מתעשיית הפרסום המקוון העולמית. את הדו"ח האחרון (נתוני הרבעון השני בשנת 2000) אפשר לקרוא כאן: לפי הדו"ח, CPM ממוצע עומד כיום על 34.06 $, כלומר הרבה יותר מחמישה דולר לאלף חשיפות. מן הסתם תעריפי הפרסום בישראל נמוכים מהממוצע העולמי (אין לי מושג, אני סתם מנחש), ואתרים עם רייטינג נמוך מורידים את התעריפים עוד יותר, אבל האייל אינו אתר זניח לגמרי במושגים ישראליים ולכן אפילו חמישה דולר נשמעים לי מעט מדי ולא סכום דמיוני שאי אפשר להשיגו. עם קצת השקעה אפשר להפעיל פה מנגנון למיקוד (targeting) של הפרסומות כך שלמשל מי שקורא כתבות במדור "אוכל" יקבל פרסומות של מסעדות, וכו', מה שיעלה מיידית ובאופן משמעותי את התעריף שתוכלו לגבות מהמפרסמים. לעניין הכתבה, מי שרוצה להזדעזע באמת, ראוי שילמד קצת על הטכנולוגיות שמפעילות החברות שמפרסמות באינטרנט. המיקוד שהזכרתי קודם הוא רק אפס קצהו של התהליך הבאמת פולשני בו נשמרים במסדי נתונים עצומים נתוני הגלישה של כולנו, כדי שסוכנויות הפרסום תוכלנה לנתח אותם ולהגיש לנו פרסומת סופר-ממוקדת (כזאת שמציעה בדיוק את המוצר שחיפשנו לפני שבוע אבל לא קנינו כי ההוא היה יקר מדי, למשל). אין עדיין חקיקה מספיק טובה לגבי זכות השימוש במידע מסוג זה, וכבר היום יש אתרים שבהם כל לחיצה של העכבר, ולפעמים אפילו הזזת הסמן מעל חלקים מסוימים באתר ללא לחיצה פיזית על שום כפתור, מתועדת ונרשמת ומשמשת כלי עבודה בנסיון האינסופי לשפר את רמת מיקוד הפרסום ולהעלות את הסיכוי שפרסומת מקוונת תביא בסופו של דבר לעוד ועוד רכישות של מוצרים דרך הרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה לחלוטין נתקלתי היום במאמר (למקרה שהקישור ישבר, הדולר 139 צריך להיות בצמוד למילה Reader. הממ.. בואו נראה אם גיליתי כאן באג במערכת :-) ) שמדבר על עניין הפרטיות בפרסומות. במקרה שלו, בהתמקדות ב MSN passport שווה קריאה לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקוד נשמע לי כמו דבר נפלא. כך מבול הפרסומות שנופל עלי, אם ארצה ואם לא, עלול אפילו להכיל בתוכו מידע שימושי לגבי, ולא רק זבל חסר חשיבות. הדבר הוא למעשה אוטומציה של הליך הסינון שאני מבצע בכל מקרה על המידע שאני נחשף אליו. בשביל זה המציאו את המחשב, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. אחת החברות שמייצרות (בין השאר) מנועי פרסום שמתיימרים לדעת לבחור עבור כל אחד רק את הפרסומות המתאימות לו, היא חברת אריקסון השוודית. באריקסון הצהירו פעם שהמטרה שלהם היא לשנות את התדמית של הפרסומות ממטרד או מפגע סביבתי (וההודעות האחרונות מעידות שכך המצב היום) לשירות אישי. החזון שלהם הוא שהמשתמשים יגידו תודה שמפרסמים להם! כמובן שזה עדיין בגדר חזון, אבל זה חזון די מפחיד כשחושבים על זה, כי למעשה הם פועלים במרץ לטשטוש הגבול בין פרסומת לתוכן. הם מייצרים טכנולוגיות שמטרתן, אם יורשה לי להיסחף קצת, היא בפשטות לגרום לכולנו לאהוב את האח הגדול. אולי מרוב אהבה לא יהיה לנו אכפת שהאח הזה גם מסתכל עלינו כל הזמן מלמעלה ורושם כל מה שאנחנו עושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאריקסון חושבים בקטן. למה רק למקד את הפרסומות? למה לא למקד את *אופי* הפרסום? אדם שמבקר הרבה באתרי מין יקבל פרסומות סקסיסטיות עם הרבה רמיזות וקריצות, בעוד הפוריטנים שבינינו יקבלו פרסומות נקיות ממין. אלו שמתעכבים על מפרטים טכניים יקבלו מודעות מפורטות, ואלו מאיתנו שמתלהבים מעיצוב מגניב, יקבלו פרסומות צבעוניות ובלי הרבה טקסט. וואי, מי בא להקים סטארט-אפ עם הרעיון הזה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |