|
המממ... "את לא קובעת עליי! רק אמא שלי קובעת עלי!" (וזה אפילו לא היה מופנה אליי, אלא כלפיי המחנכת שלו)
"תומר, תלך בבקשה לכיתה של אילנה" (כאמור,אסור לי להוציא אותם מהכיתה, אז הפתרון הנפלא הוא להעביר אותם לכיתה אחרת, צפופה לא פחות) "לא!" "תומר, אני אמרתי לך ללכת אל הכיתה של אילנה" "לא! את לא תגידי לי מה לעשות!"
"מורן, תשבי בבקשה בשקט ותעתיקי את התרגילים מהלוח" "לא רוצה"
וזה בלי להזכיר חמישה ילדים שונים שביקשו להתקשר להורים שלהם (בלי שום סיבה מיוחדת, פרט לעובדה שהם נורא נפגעו מזה שלא נשאר להם מספיק בצק להכין חלות[כי הם יצאו מהכיתה סתם כך], כי נשברה להם המטריה [בכלל לא ירד היום גשם] או כי... ככה.), שלושה קרבות שנאלצתי לקטוע (באמת, מה עבר לי בראש?), מספר לא ברור של ילדים שיצאו 4 פעמים בשיעור להתפנות/לשתות, מספר עוד פחות ברור של ילדים שסתם יצאו החוצה, ילדה שנכנסה להיסטריה במשך שעה וחצי כי בקבוק תירוש שהיא הביאה נשבר, וסתם ילדים שחשבו ששיעור חשבון זה זמן מצויין לשחק בבייבבלייד שלהם, או סתם לצייר. (וזה היה רק היום. שלשום, היה לי ילד שהתחיל לנהום ולא הקשיב לאף אחד, עד שברח אל מחוץ לכיתה מזיל ריר ונזלת. אני לא צוחקת. זה היה מאד מבהיל.)
אז יכול להיות שזה לא נשמע כל כך נורא. בסך הכל, נורא יפה שילדים עומדים על הזכויות שלהם, ויודעים מה מותר להם. חבל שהם לא יודעים גם מה אסור להם, ועוד יותר חבל, שההורים שלהם משתפים פעולה.
|
|