 |
1. אני מניח שכוונת השאלה היא לחדד את ההבחנה בין מערכת החינוך הממלכתית (שאליה כיוונתי כמובן) לבין מערכת חינוך "חילונית" שאינה קיימת אצלנו.
אם זו הנקודה - אני כמובן מסכים, ולכך כוונתי כאשר אני אומר "חינוך של פשרה."
הלא תהיה זו היתממות לחשוב שעבור הציבור החילוני (או שמא הלא-דתי) בארץ יש אלטרנטיבה משמעותית, מעבר לחינוך הממלכתי.
בדבר נחיצות של אלטרנטיבה כזאת אין לי כל ספק.
2. אני אשקול להצטרף לוויכוח בנושא "צביונה היהודי" של המדינה, ברגע שבו צביון זה לא יהיה מתורגם לחוקי דת, וערבוב בין דת ומדינה.
לכן אני מנסה, במאמר זה, לשכנע בנחיצותה של הפרדת הדת מן המדינה בישראל.
אלא שבעיני רבים, המושג המעורפל משהו של "צביון יהודי" מספיק כדי למנוע דיון רציני בשאלת הפרדת הדת מן המדינה.
להערכתי שאלת הצביון, חייבת להתרגם לשאלת אופי החיים של אזרחי המדינה - כפי שיחליטו עליו מיום ליום.
ברגע שלא ניתן יהיה לתרגם "צביון יהודי" לחוקים בענייני דת, תתגלה, באופן טבעי, צורת החיים המקובלת בקרב קבוצות שונות מאזרחי ישראל.
לתפיסתי לא יכולות ולא צריכות להיות תשובות כלליות לשאלה כמו "איזו משמעות יש לצביון יהודי בעיני אדם חילוני". כמעט לגבי כל מילה בשאלה זו ניתן לפתוח בוויכוח סוער...
המדינה הדמוקרטית צריכה לאפשר לכל אזרח לענות עברו עצמו (ולא באופן גורף עבור אחרים) על השאלה מה משמעותי עבורו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש