 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, לא התכוונתי להצביע 'עבודה' בכל מקרה, אבל הבלוף שהעבודה היא מפלגת השלום נגמר היום. יעל דייין, צלי רשף ויוסי ביילין בחוץ. שלושת האנשים היחידים שהרגשתי איזושהי קרבה אליהם במפלגת העבודה. אף אחד לא ייקח להם את העבודה הרבה שהשקיעו, את פועלם הפרלמנטרי, את פעילותם הציבורית. העבודה, מהיום, היא סניף כפר-סבא של הליכוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שקלתי ברצינות להצביע לעבודה, וזאת לראשונה, למרות גילי המתקדם. הרכב הרשימה לכנסת יגרום כנראה לאי שבירת המסורת. ברורה לי, ומוסכמת עלי, הגדרת הפוליטיקה כאמנות האפשרי. לא ציפיתי שמפלגת העבודה (או כל מפלגה אחרת), תציג את נבחרת חלומותי, או תייצג נאמנה את השקפתי בכל תחום וענין, ולמרות זאת, הרכב ברשימה לכנסת הבאה עלינו לטובה (?), מציב בפני מספר דילמות: צר לי שיוסי בילין לא נכנס, והוא יחסר לי, אבל זאת לא סיבה להמנע מהצבעה עבור מפלגת העבודה. מפריע לי מיקומו של בן אליעזר כמספר שתיים. מי שנכשל, הן בהנהגת המפלגה, והן בהתמודדות על התפקיד, לטעמי עליו לפנות את הזירה, אבל זאת התרבות הפוליטית השלטת בישראל. זה מה יש. צרמה לי הצלחתם של השרים לשעבר דליה איציק ואפרים סנה, לטעמי ללא הצדקה, אבל הייתי יכול לחיות איתה. מפריעה לי התברגותו של יצחק ("בוז'י") הרצוג. לא בגלל ייחוס אבותיו, לא בשל עמדותיו המדיניות או החברתיות, ואפילו לא בשל עיסוקו. הרצוג מזוהה אצלי עם אהוד ברק על כל הנזקים אשר גרם למדינת ישראל, מפלגת העבודה ומחנה השמאל. מוטב היה שיתכבד וישב בביתו, אבל אפילו בחירתו, עם כל הסתייגותי ממנה, כנראה שלא היתה מטה את הכף בצורה כזאת נחרצת כנגד הצבעה למפלגת העבודה. בחירתו של אהוד יתום היא זאת אשר הוותה עבורי את חציית הקו האדום. החנינה השערוריתית אשר העניק הנשיא הרצוג ליתום (ואחרים) חסכה מהם את הצורך לשאת בעונש אשר אמור היה לגזור עליהם בית המשפט, אבל הצבעה עבורו פרושה מתן רהיביליטציה לאיש ולמעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד יתום זה בליכוד. בעבודה זה אח שלו, דני יתום. אז אתה מצביע למר"צ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה היה נדמה לי שזה להיפך, אבל מעיון ברשימות שבראש המאמר נראה שהבלבול היה שלי. מרצ זוהי אופציה, אבל כנראה שההחלטה הסופית תהיה מאחורי הפרגוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה טעות קונספטואלית שלצערי קונה אחיזה לגבי "מחיקה" כביכול של יוני מפלגת העבודה. אכן, יוסי ביילין חטף סנוקרת וירד למקום ה 11 ברשימה הארצית (דומני שב 99 הוא סיים שני). ירידה זו ניתן לייחס הן לדעותיו והן לנקמנות של מחנה פואד אבל מיקומו הבלתי ריאלי הוא תולדה של שיטת שיבוץ משונה שבהם המקומות 16-35 הובטחו לשיריונים שונים ולמחוזות. אילו סיים ביילין מקום אחד גבוה יותר היה תופש את מקומו של בייגה שוחט (15) הריאלי מאוד. לגבי יונים אחרות: צלי רשף התמודד ב 96 ו 99 במחוז ירושלים ולא ברשימה הארצית הקשה בהרבה. כנ"ל לגבי יוסי כץ (שתמיד נכנס דרך מחוז חיפה). הפעם נכשלו שניהם בליגה הלאומית שבה מעולם לא נבחרו בעבר. לגבי יעל דיין: גם ב 96 וגם ב 99 היא נבחרה בחסד ולא בזכות - אל אף היותה חברת כנסת מכהנת היא נזקקה להעדפה מתקנת של יצוג נשי והוקפצה ממיקום לא ריאלי בעוקפה מועמדים אחרים שקיבלו יותר קולות ממנה ונשארו בחוץ. הפעם לרוע מזלה ניצלה אישה אחרת (קולט אביטל) תיקון זה ובהפרש זעיר ממנה והוקפצה מעל מועמדים שהשיגו יותר קולות (ובינהם למשל י. ביילין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין איפה ה"טעות". אין ספק שהשיטה בעבודה דפוקה עד מטומטמת, אבל זה לא העניין. סעיף סעיף: 1. ביילין חטף מכה רצינית ואתה גם מודה בכך. גם 'דעותיו' וגם 'הנקמנות של פואד' קשורות להיותה יונה אקטיבית. 2. צלי רשף ויוסי כ"ץ הם אמנם פנים חדשות לרשימה הארצית, אך שים לב שברשימה זו נבחרו שניים שהם "פנים חדשות" *לגמרי* ולא התמודדו כלל בעבודה, כולל במחוזות: הרצוג ודני יתום. שניהם, יש לציין, מהצד הנצי מאוד של מפלגת העבודה. 3. לא ברור לי מה טענתך לגבי יעל דיין. האם אתה תוקף את השריון לנשים? במקרה כזה, אני מתנגד לטענתך, אבל טוען גם שהשריון הוא לא רלבנטי. יעל דיין ניהלה מירוץ מול הנשים במפלגה; בבחירות קודמות הקדימה את קולט אביטל והייתה האישה השניה בעבודה (אחרי דליה איציק). כעת נבחרה רק רביעית בין הנשים. כלומר - נפילה. 4. טענתי אינה נגד השיטה של העבודה (למרות שזו אכן מטומטמת) אלא לכך שביילין ודיין (לפחות) אינם מצליחים לסחוף את הבוחרים בפריימריז למרות פועלם הפוליטי והציבורי המוכח. אני מצר על כך מאוד וקורא לכל מי שהחליט להצביע 'עבודה' בגלל מצנע, לשקול מחדש את הצבעתו. 5. אם בכלל יש לי טענות לשיטה, הרי שזה לעניין הבחירה ב- 8-10 מועמדים, *ללא דירוג*. בחירה כזו מעודדת את בחירתם של אנשי 'פרווה', שלא מרגיזים אף אחד, ובועטת החוצה את בעלי הדעות המעניינות, הבולטות, היוצאות-דופן, שמרגיזות אנשים מסוימים אבל מביאות אחרים לתמיכה גורפת. אילו היה דירוג בבחירות, סביר שהתוצאות היו שונות מאוד. 6. מי זה לעזאזל איתן כבל? מה הוא עשה בשביל מדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
6. קרא "לקפד את ראשו של נתניהו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות היא בכך שכורכים יחד את ביילין עם דיין, רשף וכץ. להערכתי יעל דיין קיבלה בערך אותו שיעור תמיכה כמו בשתי מערכות הבחירות הקודמות (שלא היה גבוה מאוד כפי שהשתמע אז ממיקומה הסופי ברשימה) ורשף וכץ היו מראש עם סיכויים לא מזהירים להתברג לעשרת המקומות הריאליים של הרשימה הארצית. לטעון שהיתה מחיקה מכוונת של היונים זו הכללה מטעה (למשל יולי תמיר ובורג לא נפגעו). הנקמנות של פואד אינה בהכרח בגלל שביילין "יונה אקטיבית" אלא בגלל היותו "פוסל אקטיבי" של פואד באופן אישי. אני מסכים לטענה 5 כי לבוחר צריכה להיות דרך לתת תמיכה עודפת לחלק ממומלציו, למשל כאלה בעלי פוטנציאל מנהיגות לעומת אנשי ספסלים אחוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אופן, אין זה משנה כיצד הושגו התוצאות. מה שמשנה הוא שהנבחרת שמציגה מפלגת העבודה לכנסת היא בפירוש ליכוד ב'. בורג כבר מזמן אינו יונה של ממש, ונשארנו רק עם יולי תמיר (ושמעון פרס). אני חוזר וממליץ לאנשי השלום שבינינו לעבור למרצ (או לעלה ירוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז רגע, אתה בעד שריונים (3), או שאתה חושב שהשיטה מטומטמת (4)? לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד אפליה מתקנת לנשים. אני נגד שריונים לאלפי מחוזות, שלא ברור כמה תמיה הם באמת מביאים למפלגה. במיוחד אני נגד שריונים בדרך שבה העבודה עושה זאת, כך שהפרש קטן במספר הקולות מקפיץ ממקום 14 למקום 35. שיטה סבירה בהרבה, בהנחה שמעוניינים לשריין מקומות למחוזות, הייתה בשיטת דילוגים, בסגנון: 10 - ארצי 11 - מחוזי 12 - ארצי 13 - מחוזי וכן הלאה..... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ככה מרבית המחוזות נמצאים במקומות לא ריאליים. אתה מציע לדחוק חלק מהם לאזור המושב ה-50... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי, אם שמת לב, מתחילה את צירוף המחוזות במקום גבוה יותר, כך שזה קצת מתקזז. יתר על כן, אני מאמין שיש *הרבה יותר מדי* מחוזות. יש מחוז דן וגם תל-אביב, מחוז חיפה ומחוז צפון, מחוז קיבוצים ומחוז מושבים. דעתי היא שיש לצמצם ולאחד מחוזות ככל האפשר, כדי שאלו שאכן ייבחרו יהיו בעלי סיכוי להיכנס לכנסת. לדוגמא, נניח שאתה גר באזור תל-אביב ואינך ח"כ. תוכל לרוץ ברשימה הארצית (ואז סיכוייך נמוכים ביותר כמי שאינו מוכר) לרוץ במחוז דן (ולהתברג במקום 28) או במחוז תל-אביב (מקום 30). למה לא לאחד מחוזות ולקדם אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לגבי ההפרדה בין דן לת''א, אבל ההפרדה בין חיפה והצפון, אני מניח, היא כדי להבטיח שיהיה נציג גם לפריפריה הצפונית, שחיפה פשוט אינה יכולה להחשב חלק ממנה, בהיותה עיר גדולה. (כמובן שבמקרה של העבודה, לנציג חיפה שוריין המקום הראשון ברשימה, אז זה לא ממש משנה...). אני חושב שזה לגמרי הגיוני מצד קובעי המדיניות להחליט שרק עשרת הראשונים ברשימה הארצית נכנסים לכנסת, והשאר הם נציגי מחוזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה טפשי, שכן זה יוצר מצב שאין בעצם תחרות, אלא על המקומות ה- 9-10. יחד עם השיטה בה אין דירוג (ולכן קל יותר לפסול מועמד מלקדם אותו) מקבלים נבחרת רכרוכים חסרי חוט שדרה. מי זה איתן כבל? מה הוא עשה בשביל מדינה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |