בתשובה להאייל היפאני, 10/12/02 18:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא היו צולבים אותו- זה כיוון חקירה לגיטימי. שלא לדבר על זה שהציבור לא היה יודע אם עקבו אחרי האב או לא, רק כשאוששו החשדות נגדו זה יצא לעיתונות. כשילד נעלם בודקים כיוון פלילי, משפחתי או לאומני. כשאבא טוען שבתו התינוקת פתחה את דלת הבית, פתחה את שער החצר ונעלמה תוך מספר דקות , היינו מצפים שהכיוון המשפחתי ייבדק לעומק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל כיוון חקירה הוא לגיטימי ובטח כזה שבדיעבד הביא לתוצאות. עכשיו תנסי לדמיין את השלב שלפני הגילוי. ראש הצח''מ יושב במשרד ועורך רשימת פעולות שאפשר לבצע, בד''כ אפשר לבצע שליש מהן. במקרה שלנו אני בטוח שמעבר לכוחות התגבור הפשוטים הצח''מ גם התעבה במספר חוקרים ובלשים כך שמצבו של אותו פקד היה קצת יותר טוב. בכל מקרה, גם בתיקים שנראה שכל המדינה משתתפת בפיענוחם לא ניתן להגיע למצב שאפשר להוציא לפועל את כל הפעולות המתבקשות. בשלב הראשוני מעבר למכשול המקצועי ישנו גם לחץ על ראש הצח''מ בעיקר מהדרגים הממונים. ראש המפל''ג, ראש היחידה, הממ''ח והממ''ז משגעים אותו בשאלות שוליות, כל אחד מהם בטוח שרק הוא יודע איך לפצח את התיק והם מרגישים די חופשי להוריד פקודות סותרות או להפריע בעיצומה של חקירה היות ויש לו איזו עיתונאית בדיוק בלשכה שמעוניינת בפרטים חדשים. הכוונה שלי לצליבה היתה הן פנים מערכתית והן תקשורתית. נניח לרגע שלאחר מספר ימים של עיקוב (אשר מצריכים לפחות שלושה כלי רכב וחמישה עשר בלשים) לא היה עולה דבר, את לא מסוגלת לדמיין מה היה מתרחש בתוך המפל''ג. פתאום צצים כל מיני ידענים עם ''אני בכלל אמרתי שצריך...'' צריך לזכור שביחידות מסוג כזה מאוד צפוף והכסא של אף אחד לא בטוח מה שלא מוסיף להרגשת הבטחון העצמי. במידה והתיק היה מתמוסס ובדיעבד היה מתגלה לתקשורת כי המשטרה השקיעה מאמץ באיסוף ראיות כנגד האב הרי שבמצב כזה תמיד ניתן לסמוך על כמה נשמות טובות שישמיצו את מי שלא יכול להתגונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתם לב שביום ראשון כבר הודיעה המשטרה כי "כל עברייני המין והפדופילים הידועים המתגוררים בסביבה נחקרו"? מה שמעורר שאלות מוסריות שעד כה לא נזקקו לתשובה. האם אותם עבריינים משוחררים אכן תורמים ליציבות החברתית בעצם היותם חלק מהקהילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה זה כבר עלה איפה שהוא באייל. בכל מקרה, מי שמכיר את המערכת יודע איזה תוהו שורר בתחום של שיחרור ופיקוח על עבריינים מועדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מסתבר שזה לא כזה תוהו, זו בדיוק הנקודה. הם ידועים ואפילו משתפים פעולה כשצריך. יכול להיות שדוקא שיתוף הפעולה הזה זה הפתרון לבעית השתלבותם, ללא הצורך לפרסם את שמם ופרטיהם (הידועים למשטרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך פשוט, מונחים כמו 'נחקרו' ו'שיתפו פעולה' נראים ידידותיים אבל המציאות קצת שונה. גם לגבי המיקום של אותם עבריינים ישנם הרבה סימני שאלה. תתפלאי לגלות כמה עברייני מין ושאר עבריינים שאמורים להיות תחת טיפול תרופתי נעלמים לתקופות שונות עוד במהלך ריצוי העונש (יוצאים לחופשה ולא חוזרים). לגבי פרסום השמות, אולי הייתי רוצה לדעת שהשכן שלי שמסתובב בפארק הוא פדופיל. אפשר להתווכח האם הגישה בקליפורניה שמחייבת את העבריין ''לבשר'' לכל שכניו על מעלליו מכילה יותר יתרונות או חסרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. תיארתי לי שהדברים לא נעשים בנימת ''אחי, תעשה לי טובה''. אני לא מתפלאה שאותם עבריינים נעלמים. סביר להניח שאם לא היו נעלמים לא היו אחוזי רצידיביזם גבוהים. אגב, אני לא בטוחה שהעלמות מאפיינת דווקא עברייני מין. אני חושבת שמעבר לקליפורניה, הפרסום בבריטניה הזיק הרבה יותר מאשר הועיל. לינצ'ים איומים נעשו בעברייני מין ששמותיהם פורסמו למרות שכבר ריצו את עונשם והיו בתהליך שיקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים התגלה כי שוטרי תחנה אי שם באנגליה אימצו נוהג להודיע למשפחת הקרבן על מקום הימצאות החשוד באונס ואף סיפקו לקרובים המאושרים כשעה למצות את הדין עם אותו אדם לפני שהם עצמם הגיעו לבצע את המעצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם העובדים הזרים בסביבה נחקרו (''אפילו העובדים הזרים'' על פי ווי-נט). נראה לי שפשוט ניסו את כל כיווני החקירה. לעניין עברייני מין משוחררים - הם תורמים אך ורק לערעור החברתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |