 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפרשת הכדורגלנים, נפלה העיתונות בפח קלאסי. תפקידה של העיתונות הוא לספק לציבור את המידע שהוא נדרש לו כדי להגיע להכרעות מושכלות כאזרח, כחבר קהילה, כצרכן. דא עקא, שידיעות אלו בפני עצמן אין בהן, לרוב, כדי למכור עיתונים. על כן משתמשים רוב העיתונים - בישראל, ''הארץ'' הוא יוצא מן הכלל בולט - בגימיקים ובסנסציות. בפרשה הזו קם הגולם על יוצרו. לציבור אין כל עניין בשאלה מה עשה כדורגלן מסוים ערב לפני משחק. יצר המציצנות רוצה את המידע, אבל גם לכדורגלנים יש זכות לפרטיות. (במאמר מוסגר, המצב היה אחר אילו התברר שהכדורגלנים, למשל, לקחו סמים לפני המשחק - לדבר יש השפעה ישירה על תפקודם). הכותרת ''מחילה לשחקני הנבחרת'' איננה במקומה. אם מישהו אמור למחול לשחקני הנבחרת, אלו נשותיהם. לציבור הישראלי לא צריכה להיות דריסת רגל בסיפור הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה בכותרת ''מחילה לשחקני הנבחרת'' הינה רק כדי לסבר את האוזן בגודל האבסורד של ההד התקשורתי-רכילותי שהעלה מעריב והמשיכו עמו שאר הקולגות. הנני מסכים עמך שבמידה והיה קורה משהו, הנשים היו צריכות לסלוח ולא אנו. אך תסכים עמי ש''צעקת הציבור'' יכולה לקבוע אם ייחשפו או לא שמותיהם של השחקנים (רק נציין שכיום אנו יודעים שועדת החקירה הקלילה הסיקה שלא היה דבר). לכן, לפני סליחת הנשים, השחקנים היו צריכים את סליחת האוהדים על מנת ששמותיהם לא יתפרסמו. אגיב יותר מאוחר על שאר התגובות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |