|
בהחלט תיתכן יצירה תרבותית חילונית, הנשענת על מקורות היהדות. בחרתי להביא להלן קטע זעיר מהספר המופלא "וטהר ליבנו" מאת יורם טהרלב. דפי הספר וסגנונו בנויים במתכונת דף גמרא (גירסת low-tech מופלאה להייפר-טקסט, אגב), כשהטקסט העיקרי אינו קשור ברגע זה לענייננו, ואחת מהערות השוליים היא בדבר חוסר התאמתם של בני עמנו לגולת ארה"ב:
... וסימנו היא פחית של קוק"א קול"א. ומדוע מעיד הקו"ק הזה שאין אמריקא טובה ליהודים? ראשית, שאין אתה יודע מה לברך עליו, שכבר מאה שנים שאותו משקה חי וקיים ועדיין לא הואילו בעלי החברה שעושה אותו לומר לבני אדם ממה עושים אותו משקה שחור, אם מפרי העץ או הגפן או מירק הגינה, ואין אתה יכול לברך עליו בורא פרי הגפן ןלא בורא פרי האדמה ולא בורא פרי העץ ומברכין עליו שהכל נהיה בדברו ואפשר עושים ברכה לבטלה שהוא מיץ של עץ כלשהו או חציל או גזר וכו'.
דבר שני, הוא הכלי שבתוכו נתון המשקה שאינו טוב ליהודים וכל כך למה. שאותה פחית היא גם הקנקן וגם הכוס לשתות ממנה. קונה אדם את הפחית, משחיל אצבעו בתוך כעין טבעת ומושך, ונפתח לו מעין חריץ צר שראוי לקרוא אותו פי הטבעת ויכול לשתות ממנו הקוק"א קול"א בלי שימזוג לכוסו. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא משמגיע המשקה לקראת סופו צריך היהודי להרים אותו אל למעלה מראשו כדי לגרגרו לגרונו כעגור ר"ל. ומדוע צריך להרים סנטרו יותר מאשר כששותה משקה מכוס אחרת, משום שלא השאירו אותם פיקחים מקום לחוטם, שבכל כוס שאדם שותה, בתחילה מכניס לכוס רק את שפתו העליונה, אך לאחר ששתה מחצית הכוס מתחיל להכניס גם חוטמו לפתח הכוס וכשגומר לשתות נמצא כל אפו בתוך הכוס. ואילו באותה פחית אין אדם יכול לדחוף אפו לכוס אלא חייב להשאירו בחוץ. בשל כך סובלים היהודים יותר מכולם כשבאים לשתות משקה זה.
אם אתה מצליח להתענג על הקטע הזה אתה יהודי, ככל הנראה חילוני.
|
|