בתשובה לטלה בר, 04/12/02 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא שאלתי את השאלה בקונטקסט היסטורי, אם היה או לא היה. השאלה היא באיזה אופן אנחנו, "בני התמותה", נבדלים מהגיבורים בספרות. למשל, האם את מכירה בספרות גיבור חיובי שלא מועלה לדרגה של סמל ומופת, או שניכרים בו גם חסרונות? האם בספרות קיימים רק שני מחנות של דמויות - "גיבורים" ו"שאר האדם" או שיש מקרים שהגבול הוא מטושטש או לא קיים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
'שר הטבעות'. מי הגיבורים שלך? אנשים קטנים (pun intended), פשוטים, שלא תמיד בטוחים מה צריך להעשות. הוביטים, הוביטים, מכל היצורים שבעולם. בליבה של סאגת גבורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה מצויינת! הם התחילו את המסע כבני מחצית רגילים ביותר, אך סיימו אותו בפנתאון, הרחק משאר בני התמותה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט לכל גיבור ספרותי יש חסרונות. כשסופר מציג את דמות הגיבור שלו אתה תמיד מצפה לאיזשהו "אבל" מתישהו, לא ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אפילו לאלים במיתולוגיה היו חולשות. אלא שלדעתי זהו אמצעי ספרותי שנועד לטעת אמון בדמות, ולהפוך את הגיבור לדמות מתווכת בין בני התמותה לבין השלמות (עם הפנים למעלה, כמובן), כלומר, יש בו מגרעת קטנה, בגיבור, שרק מדגישה את נשגבותו. אבל יש בספרות גיבורים שמפחדים מתחת לשמיכה בלילה, גם אחרי שהם מוכתרים כגיבורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גיבור'' הוא מישהו שעשה מעשה גבורה. כל הגיבורים-תנכ''ים, ספרותיים, היסטוריים, כולם (או רובם) זכו לתואר הנכבד בשל מעשה הירואי, או רצף מעשים הירואים בעלי קשר ערכי או מעשי. ללמדך, שמחר אתה עצמך תוכל להיות גיבור היום. זהו בדיוק הערך החינוכי שמיתוסים רוצים להשיג- גם אתה, בן אדם, אם תהין להקריב את עצמך, להעז, למות למען משהו או להילחם בשבילו, תהיה סופר גיבור. וודאי וודאי, אם כן, שאין שני מחנות. בני התמותה אינם נבדלים מגיבורי הספרות אלא בזה שסיפורם של אלו סופר ושל אלו-לא. ''גיבור המחזה'' הוא הרי לאו דוקא שמשון. הוא זה שמככב בסאגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, למה את מתכוונת שגיבור המחזה הוא לא שמשון, אלא הוא רק "הכוכב"? מי הוא הגיבור בסיפור זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להגדיר את שמשון כגיבור כי הוא הקריב את עצמו וויתר על חייו למען דבר שהיה חשוב עיניו - לא מפני שהיה גדול וחזק והיה מסוגל להרוג אנשים רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לציין בהקשר זה את הדרוזים, שמאמינים ב''נביאים על-יד''. לדוגמה, הם מאמינים שייתרו, חותן משה, הוא הנביא בדורו, והוא ''לחש על אוזנו'' של משה אך העדיף ''להישאר בצד''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתרו היה זה אולי שנתן למשה רעיונות על ממשל תקין, אבל משה היה זה שעבר את כל הסכנות כדי לממש את חזון החירות לעמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנסיכה הקסומה" - טוב, למעשה זה קצת בעייתי, כי ווסטלי דווקא כן מוצג כנטול חסרונות (חוץ מהעובדה שהוא מת באמצע), אבל איניגו ופזיק (במיוחד פזיק) מוצגים כדי אהבלים רוב הזמן. גם באטרקאפ לא יוצאת בחורה נחמדה במיוחד, אם לומר את האמת. האמת היא שכל הדור החדש של הסופר-גיבורים בקומיקס הם בעלי בעיות נפשיות מהותיות. שלא כמו סופרמן שהפגם היחיד בו הוא הרגישות שלו לקריפטונייט, ספיידרמן, X-מן ושאר סופר-גיבורים מהדור החדש (וגם בטמן בגלגול החדש שלו) הם כולם אנשים עם בעיות מהותיות בצד הנפשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאמרתי - לא כל "גיבור" ספרותי (protagonist) הוא גיבור לפי ההגדרה, ולכן הבאתי במאמר גם את הרעיון של פרוטאגוניסט שהוא - או היא - אנטי-גיבור לפי תכונותיו או מעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך האנטי גיבור הוא דמות שלילית, ולא מושא לחיקוי, אלא לגנאי! ובראשי דווקא מתהלכות דמויות מספריו של קורט וונגוט. ואולי קיגור טראוט הוא האיש שאני מחפש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנטי-גיבור אינו דמות שלילית. הוא לא מופת לחיקוי, נכון, אבל הרבה פעמים הוא כן מושא להזדהות. האנטי-גיבור הוא הרבה פעמים סתם אדם רגיל, שמתנהג בנסיבות יוצאות דופן, בצורה רגילה באופן יוצא דופן: הוא מפחד, הוא בורח, הוא מתחנן על חייו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאני אומרת. המונח ''גיבור'' עבר גלגולים במהלך ההתפתחות הספרותית, והיום צריך להגדיר בדיוק למה מתכוונים כאשר משתמשים בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למות זה חסרון? וחוצמזה, הנסיכה הקסומה היא בכלל פרודיה, ככה שאני לא בטוחה עד כמה הדמויות שם עונות על הגדרת ה"גבורה" ובכלל- אסור ללכלך על ווסטלי אהובי! _______ העלמה עפרונית, עדיין לא מתאוששת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פארודיה? לא יודע. הסרט באמת מרגיש ככה, אבל הספר הרבה פחות. יש שם לא מעט סאטירה על עולם הספרות, זה כן, אבל אני לא חושב שהוא נכתב כפארודיה. נורא מדכא, אגב. מסתבר שהכלי הספרותי העיקרי באחד הסיפורים הישנים שלי, שאני חשבתי שהוא מאוד מקורי, אינו אלא פלגייאט עלוב של מר גולדמן, אפילו שלא ידעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר (כפי שאני חוזר וטוען, ובטח נמאס לכם לשמוע) הוא פרודיה על עולם הקולנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגעת למסקנה הזאת? (דובי, לא זוכר, אז לא נמאס לו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ העלמה עפרונית, גם הגיעה לאותה מסקנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא חוסר רגישותו לצרכי בני האדם. הוא לא מודע לכך, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עניין הפיראטיות ? אתה יודע זה לא נאמר במפורש אבל מי שמכהן בתפקיד פיראט ידוע לשמצה לאורך תקופה כלשהי אפשר להניח בביטחון יחסי שיצא לו להרוג פה ושם חפים מפשע. בו נגיד כמה עשרות פר שנה, פלוס מינוס ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצויין בפירוש שכוחו של הפיראט הנורא רוברטס הוא לא כל-כך במה שהוא עושה, כמו במה שאנשים חושבים שהוא יעשה. אנשים פשוט בורחים ממנו. אפשר בקלות לטעון שהוא הצליח להעביר כמה שנים טובות בלי לרצוח אף אחד. בדיוק כמו שהוא לא נאלץ להרוג אף אחד מ-100 השומרים בשער של ארמון פלורין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
60, לא 100. דקה 77 של הסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שככה זה בסרט. כנראה חסרו להם סטיטיסטים בסרט, אבל בספר זה 100. טענות למר גולדמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת - אני לא כ''כ זוכר את הסרט. בנוגע לבטרקאט, אני זוכר שכל תפקידה בסרט היה למצמץ בעיניים וליפול שדודה על זרועתיו של ווזלי. אינגו ופיזיק לא ממש גיבורים, לדעתי, והם דמויות משנה למרות התפקיד החיוני שהם ממלאים בסרט. הם רק קביים שעליהם מתרוממת דמותו של ווזלי מאיכר פשוט לגיבור שבלוריתו מתנופפת ברוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט, אבל אני מדבר על הספר, שם התפקיד שלהם הרבה יותר מרכזי. נכנסים הרבה יותר עמוק לעבר שלהם, והם מככבים לבדם בעמודים רבים מאוד מהספר. שלא לדבר על הפרק האבוד של ספר ההמשך, שם פזיק הוא הדמות המרכזית, פחות או יותר. באטרקאפ, מה לעשות, היא פוסטמה מעצבנת בספר. גם בסרט, אבל שם יש את רובין רייט, כך שקשה ללכלך עליה. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלך דוד הוא הגיבור הקלאסי שיש בו גם מעלות וגם חסרונות (ואני מתייחסת אליו כאל הגיבור המיתולוגי, לא ההיסטורי שעליו אין לנו שום עדות אובייקטיבית). ברגע שהמיתוס הסמלי הטהור התפתח לסיפורת בדיונית - fiction - גם הגיבור איבד את סמליותו התמציתית והפך לבשר ודם עם מעלות וחסרונות. אבל תכונת הגיבור אינה תלויה בתכונות האישיות של האדם, אלא במעשי הגבורה שהוא עושה בניגוד לטובתו האישית, ובמיוחד בהקרבתו העצמית למען הזולת, יהיה אשר יהיה הזולת הזה - שיכול, כפי שהראיתי, להיות גם רעיון מופשט כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורי דוד המלך (למרות שנכתבו ע''מ להלל אותו) באמת מראים אישיות בעלת צדדים אפלים מאוד, ולעומתם צדדים מאוד זוהרים. אך לדעתי, ע''מ שהקורא יראה בו גיבור, הוא צריך להתעלם מצדדיו הרעים ולהסתכל רק אל האור, כלומר, אין הגיבור נושא איתו דברים לא סימפטיים (וזה, לעומת, קילגור טראוט שהייתי מגדיר אותו כגיבור למרות, ואולי בזכות הצדדים הלא סימפטים שבדמותו). (בהערת שוליים אני מעיר שאני דווקא לא רואה בדמותו של דוד גיבור אלא דמות של נבל אופורטוניסט מובהק. אני מחסידי שאול המלך דווקא..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו קראת את ספרי ''מיכל - בת המלך'' היית יודע שגם אני, פחות או יותר. מצד שני, המקור שעליו נבנתה דמותו התנכית של דוד הוא, לדעתי האישית, המקור המיתולוגי של דמות הגיבור העונתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |