|
||||
|
||||
קראתי חלק מספרי סדרת נרניה, ולפי דעתי זו סידרה די מוצלחת. החיסרון של הסידרה הוא שיש לה ארבעה גיבורים. הם מנסים להתפרש מידי הרבה ובסוף לא נותנים תמונה שלמה על אף אחד מהגיבורים. אני מסכימה עם מה שכתבת, שהעולם המומצא אכן לא הופך את ספריו של טולקין לטובים כל כך, אלא העלילה, ההומור שיש בספר, הגיבורים, ועוד דברים רבים אחרים. זה שיש עולם מומצא רק עוזר לעלילה, אבל באמת לא הופך את הספר למוצלח בפני עצמו. |
|
||||
|
||||
אנחנו יודעים על פיטר ולוסי הרבה יותר מאשר על סוזן ואדמונד שמתבהמים בהמשך הסדרה. בכל אופן, בניגוד לסדרת הארי פוטר, סדרת דברי ימי נארניה עוסקת בנארניה ולא בארבעת הילדים. 'אחיינו של הקוסם' ו'הקרב האחרון' אינם עוסקים בילדים כלל, להוציא הופעתם בסוף הספר האחרון. הארץ התיכונה של טולקין הרבה יותר מפותחת מנארניה, ולו בשל התרבויות השלמות שהמציא יש מאין הלינגוויסט הזקן. לואיס התמקד יותר בתוכן המוסרי (הנוצרי) של נארניה, ולא הזיז לו שכולם ידברו אנגלית לונדונית. |
|
||||
|
||||
אפשר להזכיר שגם ''כס הכסף'' לא עוסק בארבעת הגיבורים המקוריים של ''האריה המכשפה וארון הבגדים'', ו''המסע בדורך השחר'' הוא כבר בלי פיטר וסוזאן, ועם יוסטס שנשאר ל''מסע בדורך השחר''. גם ''הסוס ונערו'' הוא בעל שני גיבורים מובהקים - שסטה (קור) וארוויס, כאשר מלכי נרניה תופסים תפקיד לא משמעותי בסיפור זה. מכל מקום, אני מסכים עם הקביעה ''סדרת דברי ימי נארניה עוסקת בנארניה ולא בארבעת הילדים''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |