בתשובה לג.שמעון, 19/10/00 1:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה בהחלט צודק שיש להתאים את ההסבר למטופל. עם זאת, המיומנות הדרושה להסבר כזה אינה מובנת מאליה. אתה אמנם אינך עוסק ברפואה, אך כמתורגמן מקצועי אתה אמון על העברת מידע משפה אחת (במקרה זה - "ז'רגונית") לשפה אחרת (עברית). לרוב בני האדם הדבר קשה כקריעת ים סוף. מה גם שחלק מהעוסקים בכך אינם מזהים כלל את הבעיה, ואי ההבנה מצד החולה נראית להם כבעיה באינטליגנציה שלו. אגב, מבחינת החוק, הרופא הדובר ז'רגונית למטופליו הוא בסדר גמור. העובדה שהמטופל שלו אינו קולט את המידע היא בעיה של המטופל. הרופא הסביר לו את ההליך. לו היה החולה המתואר במאמר מקבל את ההסבר בצורה זו: "אדוני, אתה לוקה בפרפור פרוזדורים, ועליך לקבל זרם ישיר מסונכרן" היה ההסבר הרבה יותר מדוייק מזה שנמסר לו. ההסבר שניתן לו בפועל היה רדוקציה של המציאות לרמה שבה חשב הרופא שניתן לתקשר איתו. אין בנמצא חוק היכול לפקח על התהליך הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה של הרופאים שמתבטאים כאן את המשטר החוקי היא די לא-מדויקת. אם תגיד לחולה שיש לה פרפור פרוזדורי ואתה רוצה לתת לה זרם מסונכרן, זו לא ''הסכמה מדעת'', גם אם החולה מהנהנת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. זה כמו לדבר אליה ביוונית קלאסית. כך גם כשחולה חותם על טופס בטביעת אצבעו, מבלי שזה הוקרא לו. אין לו ''הסכמה מדעת'', למרות שיש לך מסמך שהוא מאשר שיש לו (אולי יהיה לו קשה להוכיח שלא הקריאו לו, וכו', אבל בסופו של דבר, אם נעבור את שיקולי ההוכחות והראיות, אין לו הסכמה מדעת). הסבר כזה הוא כמו אין-הסבר. כשאתה אומר ''אין בנמצא חוק היכול לפקח על תהליך זה'', אתה, לדעתי, צודק וטועה. -צודק, כי נכון שהטקסט של ''חוק זכויות החולה'' אינו יכול להכריע בכל סיטואציה אנושית אפשרית. המציאות היא מורכבת מדי מכדי לעשות לה רדוקציה למילים (בכלל) ועוד א-פריורית, כלומר לא כלפי מקרה ספציפי, אלא בלשון כללית המופנית כלפי כל מקרה עתידי אפשרי (בפרט). -וטועה, כי חוק זכויות החולה, כמו כל חוק, מודע לכך, ומשתמש במונחים כלליים (''הסכמה מדעת'', ''באופן סביר''), המעבירים את כוח הפירוש וההשלמה והיישום מן המחוקק לשופט. אין מנוס מכך. השופט רואה מקרה ספציפי, ומיישם עליו את הסטנדרט הכללי שהמערכת רוצה להחיל בעניין יידוע חולים. כך שה''חוק'', במובן הרחב (''הדין'' או ''המשפט'' הישראלי) כן מציע פיקוח על התהליך, למרות שלצערנו אין אפשרות לספק תשובות מוכנות לכל שאלה. הפיקוח הוא בדיעבד, ולא מראש. זה יוצר עמימות, כמובן. אתה, הרופא, הוא קורבן של העמימות הזו, אבל היא בלתי-נמנעת -- תלונות יש להפנות אל אלוהים, שברא מציאות שהיא מורכבת מכדי שאפשר יהיה לתת לך ספר של ''מקרים ותגובות'' לכל סיטואציה אנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי גם לעורך דין שמנסה להסביר ללקוחו מהן טקטיקות ההגנה האפשריות יש בעיית ז'רגון. כיצד הוא מצליח להסביר את משמעויותיו הנפתלות של החוק לאדם חסר השכלה משפטית? באילו טכניקות נוקטים לשם כך ואיזו הכשרה זה מצריך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי בדיוק למה ההערה שלך מופנית אלי. אני לא טוען שאי אפשר להסביר. להפך, אני טוען שאפשר. הטענה שהושמעה היתה שהחוק חסר-אונים בפיקוח על גווני-הגוונים של ''להסביר'', מתי ההסבר מספק. אני טענתי שהחוק יכול לפקח על זה, רק בדיעבד, ותוך שימוש בסטנדרטים גמישים, אשר אינם מוגדרים בטקסט של החוק, ובוודאי שאינם יכולים לחרוץ מראש כל מקרה. אבל רמת ההסבר עדיין (בעקיפין) מוגדרת בדין הישראלי (במובן הרחב). בקשר לעורכי דין, מצבם פשוט בהרבה. החוק לא דורש דרישה מחמירה של ''הסכמה מדעת'', אלא רק של ''הסכמה'', כלומר מותר ללקוח לחתום על יפוי כוח מלא לעורך הדין, וללכת לישון, בלי להתעניין כלל בשאלה מה עושה עורך הדין שלו. בגבולות ההסמכה של עורך הדין (שיכולה להיות, כאמור, רחבה מאוד, עד כדי ''קארט בלאנש'' מלא), עורך הדין מחויב רק לפעול במסירות ולא-ברשלנות, שלא כמו רופאים, שמחויבים גם ליידוע מלא. בפועל, עורך הדין הטוב, כמו הרופא הטוב, מסביר את המציאות המקצועית המורכבת ללקוח שלו, בלי שז'רגון יהווה בעיה כלשהי. (דברים אחרים אולי כן) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |