|
תודה לירדן ניר. לדעתי המצפון הוא הנטייה (הצורך?) של האדם לעשות את ה"טוב". (אני לא נכנסת כרגע להגדרה של ה"טוב".) הכוונה שלי במשפט "כל המוסריות היא מחוייבות של אדם כלפי מצפונו" היא בהקשר של המצאת מוסר אד הוק. אולי נכון יותר היה לומר: כל המוסריות של האדם *מבוססת* על מחוייבות של אדם למצפונו. אני חושבת שירדן ניר הבין נכון, שתחושה של מחויבות לעשית ה"טוב" היא תנאי הכרחי להתנהגות מוסרית, גם בהסתכלות סובייקטיבית. אדם השלם עם מצפונו לא יחשב בהכרח מוסרי ופועל נכון, בקריטריונים שלי. אולם ללא ספק, אני אכבד יותר אדם השלם עם מצפונו מאשר אדם שמתנהג בניגוד למערכת המוסרית שלו.
לגבי השאלה שלך האם החיים על פי חוקי הדת תואמים את המצפון האנושי שלי- יש לי בעיה עם השאלה, לא כל כך מובן לי מה אתה מתכוון כשאתה אומר "המצפון האנושי שלי". מבחינתי ה"טוב" הוא חוקי היהדות. כאשר איני מקיימת אותם-יש לי בעיה עם המצפון שלי. (לעיתים אני לא מקיימת את הכל, אולם זה בגלל חולשה שלי). השאלה שלך היא האם אין דילמות מוסריות ביהדות? יש ויש. האם אין דילמות מוסריות לכל אדם בכל מערכת מוסרית? יש ויש. השאלה היא מהו המנגנון של הפתרון של הדילמות האלה. אצל מי שהמערכת המוסרית היא אינטואיטיבית, ההכרעה בדילמות אלו היא בדרך כלל עניין ריגשי של נטיית הלב במערך נתונים מסויים. בעוד שאצלי השיקולים יהיו מבוססים על העקרונות המוגדרים בדת היהודית, ובדרך כלל זה יהיה מלווה ביעוץ של אדם שחי ומכיר את העקרונות הללו באופן אינטנסיבי. מה אני עושה אם ההכרעה סותרת את נטיית הלב שלי? ובכן אני מנסה להבין יותר לעומק את היסוד של נטית הלב שלי, וכן אני מנסה להבין יותר לעומק את העקרונות המונחים ביסוד ההכרעה ההלכתית. בדרך כלל אני מצליחה לשלב טוב בין השניים. מכל מקום, ההכרעה ההלכתית גוברת על נטיית הלב. הסיבה לכך היא שאני חושבת שהמדרג "טוב ורע" הוא בהגדרה מבודד מהכדאיות המיידית של האדם. אם מרחיבים את ההגדרה של ה"כדאיות של האדם" אל מעבר לדברים הפיזיים, מבינים שהדילמות בין הטוב לרע נובעות לעיתים קרובות מהעובדה שיש סתירה בין ה"כדאיות שלנו" ובין מה שאנו באופן רציונלי חושבים ל"טוב". לפיכך "נטיית הלב" המושפעת באופן מודע, ותת מודע, מ"הכדאיות", לא יכולה לשמש מורה דרך טוב בהחלטות שמבחינות בין טוב ורע, עם כל זה שאנו מנסים ל"זקק" את נטיית הלב שלנו מכל מיני השפעות.
|
|