בתשובה לניצה, 28/11/02 0:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רוצה להפריע, אבל אני לא מצליח להבין מההודעה שלך מה פירוש "מצפונו". חוץ מזה, מצד אחד "התנהגות שנוגדת את עקרונות המוסר שלי אינה מוסרית, על אף שהמחזיק בהתנהגות זאת חושב אותה למוסרית", ומצד שני "שכל המוסריות היא מחוייבות של האדם כלפי מצפונו", לא נשמע כמו רלטיוויזם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אם יורשה לי לעזור לניצה) הצד הראשון כשלעצמו בוודאי אינו רלטיוויזם (רלטיוויזם אומר שאינך יכול לשפוט מוסרית אדם אחר, שלדעתו הוא מוסרי. ניצה שופטת אותו למרות שלדעתו הוא מוסרי). ביחד עם הצד השני יש כאן אולי רלטיוויזם, כדבריך; אבל תיקון קטן שאני חושב שהוא ברוחה של ניצה, וימנע רלטיוויזם, יהיה שמחויבות של האדם כלפי מצפונו1 היא תנאי הכרחי למוסריות2, אבל לא מספיק. 1בהנחה שאנחנו מבינים מה זה "מצפון", שזו שאלתך הראשונה; לצורך העניין, נניח שמצפון הוא הצד הרגשי-חוויתי של המוסר. 2ואם לדקדק עוד יותר, הוא גם לא חייב להיות תנאי הכרחי, אלא רק תנאי מסייע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש ברור לי הקשר בין מצפון ומוסר ומדוע מחויבותו של האדם כלפי מצפונו ההוא תנאי הכרחי למוסריותו? המלט רואה את דודו הורג את אביו ונושא את אמו לאישה ,נקמתו תביא למרחץ דמים, למות כל הסובב אותו כולל עצמו ולנפילת הממלכה, מעשיו הם מצפוניים או מוסריים? בעצם במרכזה של כל טרגדיה יונית יעמוד הניגוד הטרגי שבין מצפון אישי ומוסר חברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבך טוב: לי לא ברור שום דבר במוסר. רק ניסיתי ללכת קצת עם הכיוון של ניצה, כפי שאני מבין אותו, בתשובה לקושיות של יהונתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מסופק אם מצבי טוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שיורשה לך לעזור. אבל אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר משקפים את דעתה של ניצה. אחרי הכל, יש הבדל בין לכתוב "שכל המוסריות היא מחוייבות של האדם כלפי מצפונו" לבין להגדיר מצפון כתנאי מסייע בלבד. נראה לי שיש בעיה בהגדרת המצפון (רק) כצד הרגשי-חוויתי של המוסר, וזה היה הדבר הבא שהתכוונתי לשאול את ניצה: האם היא תמיד מרגישה שהחיים ע"פ חוקי הדת היהודית תואמים את המצפון (האנושי) שלה. (אגב, לא שזה עקרוני, אבל נדמה לי שרלטיוויזם אומר שכללי המוסר הנהוגים בחברה שבה אדם חי הם כללי המוסר הנכונים. ז"א השיפוט הוא לא לפי האדם אלא לפי הכללים בחברה, להבדיל מסובייקטיביזם. וכן, גם אני התבלבלתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לירדן ניר. לדעתי המצפון הוא הנטייה (הצורך?) של האדם לעשות את ה"טוב". (אני לא נכנסת כרגע להגדרה של ה"טוב".) הכוונה שלי במשפט "כל המוסריות היא מחוייבות של אדם כלפי מצפונו" היא בהקשר של המצאת מוסר אד הוק. אולי נכון יותר היה לומר: כל המוסריות של האדם *מבוססת* על מחוייבות של אדם למצפונו. אני חושבת שירדן ניר הבין נכון, שתחושה של מחויבות לעשית ה"טוב" היא תנאי הכרחי להתנהגות מוסרית, גם בהסתכלות סובייקטיבית. אדם השלם עם מצפונו לא יחשב בהכרח מוסרי ופועל נכון, בקריטריונים שלי. אולם ללא ספק, אני אכבד יותר אדם השלם עם מצפונו מאשר אדם שמתנהג בניגוד למערכת המוסרית שלו. לגבי השאלה שלך האם החיים על פי חוקי הדת תואמים את המצפון האנושי שלי- יש לי בעיה עם השאלה, לא כל כך מובן לי מה אתה מתכוון כשאתה אומר "המצפון האנושי שלי". מבחינתי ה"טוב" הוא חוקי היהדות. כאשר איני מקיימת אותם-יש לי בעיה עם המצפון שלי. (לעיתים אני לא מקיימת את הכל, אולם זה בגלל חולשה שלי). השאלה שלך היא האם אין דילמות מוסריות ביהדות? יש ויש. האם אין דילמות מוסריות לכל אדם בכל מערכת מוסרית? יש ויש. השאלה היא מהו המנגנון של הפתרון של הדילמות האלה. אצל מי שהמערכת המוסרית היא אינטואיטיבית, ההכרעה בדילמות אלו היא בדרך כלל עניין ריגשי של נטיית הלב במערך נתונים מסויים. בעוד שאצלי השיקולים יהיו מבוססים על העקרונות המוגדרים בדת היהודית, ובדרך כלל זה יהיה מלווה ביעוץ של אדם שחי ומכיר את העקרונות הללו באופן אינטנסיבי. מה אני עושה אם ההכרעה סותרת את נטיית הלב שלי? ובכן אני מנסה להבין יותר לעומק את היסוד של נטית הלב שלי, וכן אני מנסה להבין יותר לעומק את העקרונות המונחים ביסוד ההכרעה ההלכתית. בדרך כלל אני מצליחה לשלב טוב בין השניים. מכל מקום, ההכרעה ההלכתית גוברת על נטיית הלב. הסיבה לכך היא שאני חושבת שהמדרג "טוב ורע" הוא בהגדרה מבודד מהכדאיות המיידית של האדם. אם מרחיבים את ההגדרה של ה"כדאיות של האדם" אל מעבר לדברים הפיזיים, מבינים שהדילמות בין הטוב לרע נובעות לעיתים קרובות מהעובדה שיש סתירה בין ה"כדאיות שלנו" ובין מה שאנו באופן רציונלי חושבים ל"טוב". לפיכך "נטיית הלב" המושפעת באופן מודע, ותת מודע, מ"הכדאיות", לא יכולה לשמש מורה דרך טוב בהחלטות שמבחינות בין טוב ורע, עם כל זה שאנו מנסים ל"זקק" את נטיית הלב שלנו מכל מיני השפעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין עכשיו טוב יותר את העמדה שלך. תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |