בתשובה לדובי קננגיסר, 27/11/02 2:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דימוי 'שני הדיאלקטים' מקובל עלי בהחלט. עם זאת, התחושה שלי היא שקיימים אמנים לא מעטים, גם באמנות המודרנית, אשר מודעים לבעיה ומנסים ליצור יצירות שידברו בשני הדיאלקטים בו זמנית. ליצירות כאלו ניתן להתייחס כאומנות-על. נקודה היסטורית: זכור שבמאה ה- 17, נניח, אחוז מזערי מבני האדם השתתף בדיון על האמנות. הייתה 'אמנות עממית', אבל זה לאמ מה שאתה מכיר היום. אמנות להמונים לא הייתה קיימת אף פעם. אבל יכול להיות שמה שהיה 'אמנות בורגנית', אמנות המיועדת לקהל משכיל-אך-לא-מומחה, נעלמה מן השטח. 1 פעם אחר פעם אני מגלה את צפונותיו החיוביות של דובי כמתדיין. כנראה הקמת האייל נבעה מתחושה שכולם ברמה דומה לשלו, וחבל שאין זה כך. יישר כוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מעריך יוצרים שעובדים בכמה רמות. לא נדבר על אמנות פלסטית כי אני מתכחש לקיומה (עיוור צבעים, נו), אז נדבר על ספרות - יש ספרי זבל שהם כולם עלילה פשטנית, נוחה להמונים וחסרת ערך מכל בחינה שהיא. יש ספרות אליטיסטית שמשעממת את הקוראים הפשוטים והאליטה הספרותית נהנית לדבר בשבחה. ויש את הסופרים מרובי הרבדים, שחלק גדול מהציבור יכול להנות ממנה, משום שגם יש לה עלילה מעניינת, וגם ניתן לזהות בה רבדים עמוקים ומתוחכמים יותר. אלה הכי טובים. 1 תודה על המחמאה, אבל אין לי מושג על מה אתה מדבר.2 2 תרגום לעברית: "די, די, תמשיך". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |