בתשובה לדובי קננגיסר, 27/11/02 1:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וקביעת ועדה לגבי המועמדים לכנסת היא יותר טובה מפריימריס? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לחלוטין. את הבחירה האזרח צריך לעשות בקלפי - איזו מן המפלגות המוצגות בפניו הוא מעדיף. נכון שכדאי לשלב פנימה מידה מסויימת של יכולת להשפיע על אופי הרשימה1, אבל באופן כללי, רשימת המועמדים, המצע של המפלגה וכל דבר אחר - נתון לשיקול דעתה של המפלגה וכך נכון לעשות, והבוחר צריך לברור בין האפשרויות שלפניו ולהחליט מה הכי טוב. אם קבעה הועדה הרכב שאינו מקובל עליך, אל תצביע למפלגה. זהו הלחץ שמופעל על הועדה, שתדאג להרכיב רשימה שלדעתה תייצג את המצביעים נאמנה. דווקא הלחץ הזה אינו קיים עבור המצביעים בפריימריז. כדי להתמודד עם הבעיה הזו, הומצאה שיטת השריונים וההצבעה באזורי בחירה. רק מה? אם יש מספר מוגבל של מקומות שמשוריינים, נגיד, לנשים, אזי הנשים מתמודדות אחת כנגד השניה, והתוצאה הסופית היא שיש *פחות* נשים ברשימה מאשר היו יכולות להיות אילולא היה השריון (אם כי, כנראה, במקומות גבוהים יותר). זאת, פשוט משום שאדם שירצה לקדם נשים, אבל גם תהיה לו העדפה לגבי מועמדת ספציפית, ימנע מלהצביע למועמדות אחרות, כדי שחלילה לא תתפוסנה הן את המקום המשוריין. 1 למשל, רעיון שפיתחתי תקופה ארוכה רק כדי לגלות שחשבו עליו לפני, הוא אופציה לתת, יחד עם פתק ההצבעה למפלגה, גם רשימה של כל המועמדים לכנסת שלה, שם יוכל האזרח לסמן מספר מסוים של מועמדים (נגיד שלושה) אותם הוא מעוניין להוציא מהרשימה. על כל חצי אחוז ממצביעי המפלגה שהצביעו נגד מועמד מסוים, הוא יורד מקום אחד ברשימה. זה אומר שהמפלגה יכולה להקשות על הוצאתו של אדם מסוים מהרשימה (מס' אחד ברשימה צריך 50% מהקולות כדי שלא להגיע לכנסת), ומצד שני, אם יש התנגדות רבתי בקרב מצביעי המפלגה למי ממועמדיה, יש להם סיכוי, אם לא להוציא אותו מהכנסת, לפחות להבהיר לו היטב שהוא לא רצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר את החישוב בשיטת "רשימות החיסול" שאתה מציע? ("על כל חצי אחוז וגו"') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפלגה מקבלת n קולות בבחירות. על כל אחד מהקולות הללו ניתן לסמן שלושה מועמדים שרוצים להפטר מהם. (המממ... עכשיו אני רואה שעשיתי טעות קריטית שמה שכתבתי שם, אז אני אכתוב מחדש את שיטת הניקוד:) מחשבים את "עלותו" של כל מנדט למפלגה (n לחלק למספר המושבים שהרשימה זכתה בהם). נקרא לעלות-פר-מושב: א'. על כל חצי-א' מצביעים שהצביעו נגד מועמד מסויים, המועמד יורד מקום אחד ברשימה. כלומר, אם למפלגה יש שני מנדטים, ורבע מכלל המצביעים למפלגה הצביעו נגד ראש הרשימה - הוא יורד למקום שני. אם חצי מכלל המצביעים עשו כך - הוא יוצא מהרשימה לגמרי. יש עוד כמה כללים שצריך לקבוע כדי למנוע התנגשויות - למשל, אם שני מועמדים אמורים לרדת לאותו מושב (במפלגה בת 3 מנדטים ראש הרשימה ירד שני מקומות והמקום השני ירד מקום אחד), הסדר המקורי שלהם ישמר (כלומר, הסדר החדש יהיה: מקום שלישי, מקום רביעי, מקום ראשון, מקום שני, כשהאחרון לא יכנס לכנסת). מה שטוב בשיטה הזאת הוא שאך ורק אלו שממש הצביעו עבור המפלגה יכולים להשפיע על מבנה הרשימה. זה מונע השתלטויות עוינות עליהן ע"י מתפקדים שאינם מצביעים, וזה נותן כח הרתעתי בידי המצביעים מפני מועמדים מוצנחים, מקורבים וכיו"ב, שנכנסו למקום ריאלי בזכות סיבות בעיתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא לפשט את התהליך. כל מפלגה צריכה להציג רשימה של 120 מועמדים. כל מצביע צריך להצביע למפלגה ולדרג את המועמדים. (לא צריך את כולם, מספיק לדרג 10 או לציין את ה10 המועדפים ללא דרוג) באופן הזה נבחרת גם הרשימה לכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסובך מדי עבור רוב המצביעים... הרעיון של דובי עדיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פופוליזם. השיטה של קולות חיוביים מעודדת פופוליזם, ולא משאירה למפלגה עצמה שום כוח בהרכבת הרשימה. השיטה שלי היא אנטי-פופוליסטית, ומונעת קמפיינים נגטיביים (כי אפשר להעניש את המועמד, אבל לא לצ'פר אותו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם? שווה למועמד להכפיש את אלה שמעליו ברשימה כדי שהבוחרים יורידו אותם והוא יעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מועמד שנמצא כל-כך נמוך ברשימה שהוא על סף הריאלי, קשה לי להאמין שיצליח להניע כמות מספיק גדולה של אנשים (חצי מנדט!) כדי להצביע נגד מועמדים מהמפלגה שלו. יתרה מכן - מסע הכפשות שכזה יעורר התנגדות בקרב מספיק מצביעים כדי להצביע דווקא נגד אותו בחור מכפיש, שלא לדבר על פעולות שהמפלגה עצמה יכולה לנקוט כנגד אדם שלילי שכזה. מעין מאזן אימה - אתה צריך להציג את עצמך כאדם חיובי (או כלא-אדם-שלילי) כדי שלא יצביעו נגדך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרים בהם יש יריבות קשה בין מס' 1 למס' 2 ברשימה (כמו בשתי הגדולות היום) ייתכן מצב בו חסידי אריק/מצנע יורידו את ביבי/פואד ולהיפך כך ששני המובילים במפלגה ייענשו. לא חושב שזה מצב רצוי. למעשה זה יכול לקרות גם במקומות פחות גבוהים, כדוגמת הצמד ביילין/שירי וייצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה שיו''ר המפלגה לא יגיע, רשמית, כמספר אחד של הרשימה, לא אומר שהוא לא יהיה המועמד שלה לראשות הממשלה. אין שום סיבה שזה יפריע למישהו. ואני לא רואה סיבה שמצביע ליכוד ירצה להוריד את ביבי, בהנחה שביבי יהיה מספר שתיים בליכוד. אם הם כן רוצים - נו, זכותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת פתרון נבון יותר מהפריימריז, הועדות והועידות למיניהן... היי, אולי תשלח את הרעיון ליו"ר ועדת הכנסת, או משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין תהיינה ועדות, ועידות וכד' (מישהו צריך להרכיב את הרשימה הראשונית, הרי). כאמור, למרות שחשבתי על הרעיון בצורה עצמאית - הוא לא באמת מקורי. אני מאוד אתאכזב אם יו''ר ועדת הכנסת יתייחס לאיזה פישר שנה ג' במדע המדינה לצרכי חקיקה מרחיקת לכת שכזו. בכלל, שיטות בחירות זה לא משהו שצריך לעבור רפורמה כל שני וחמישי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |