|
||||
|
||||
כחלק מ''למען תזכור וגו''', אנחנו עושים הרבה דברים כדי לזכור, לסמל ולהזכיר לעצמנו. כיסוי הראש, אות הברית וכהנה. אין כאן משמעות, אין כאן מצווה, אין כאן הוראה מפורשת. יש מנהג בעת הושטת היד כלפי הספר להזכיר לעצמנו משל נאה של הרבי. עלינו להזכיר לעצמנו זאת השכם והערב, אבל אנחנו מנצלים את ההזדמנות בה התורה מוצגת לפנינו. אפילו תום הנקס, שייגעץ, עשה מעשה באגודל ובלבנה באפולו י''ג. |
|
||||
|
||||
נאה ומשובח המנהג לזכור מדברי מוהר''ן בעת שמגביהים את ספר התורה. אולם, כמאמר אסף שרעבי נ''י, רוב קהל עדת ישראל אינם זוכרים אפילו סיבת ההצבעה בזרת, על אחת כמה וכמה אינם משמרים מנהגכם הנזכר, שכן אין הוא מקובל עליהם מבית אבא. |
|
||||
|
||||
שייגעץ = שיקוץ שיקסע = שיגול |
|
||||
|
||||
לא משוואה ריבועית כי אם אנלוגיה. אם היית מוסיפה ארבע אפשרויות, זה היה כמו בפסיכומטרי. |
|
||||
|
||||
שייגעץ הוא גוי, והשיקסע היא גויה. בהשאלה, יהודיות כמוך שמתנהגות כמו שיקסעס, מכונת בשם התואר המכובד הזה. לא מדובר בשיקוץ חס ושלום. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל תהיתי על המקור הלשוני של הכינויים הללו. |
|
||||
|
||||
מקור היידיש הוא גרמנית, ושאר שפות אירופאיות. שווה לשאול דובר גרמנית, ולהשוות ל''זר'' היפאני. בכל אופן, אחרי שייבאו את שייגץ, שיקסה זו פשוט הטיה לנקבה. ואין קשר לשיקוץ, לא ברור לי מאיפה הבאת את זה. |
|
||||
|
||||
הפולקלור שאני מכיר דווקא כן אומר שזה בא מ ''שקץ''. |
|
||||
|
||||
שפיל (?) לרישיה דקרא: תגובה 109662 למשל, 1805. |
|
||||
|
||||
עם כל הפעמים שמקשרים כאן לבדיחות עם מספרים, אף אחד לא טרח עדיין לספק להן קישורים ישירים? לדוגמה: 1805 השינוי שבוצע: perl -pi -e 's|(\\d{4})(<span)|<a name="$1" href="#$1">$1</a>$2|' droyanov_makom.html (נא להחליף זוגות של גרשים בגרשיים)עם השקעה קצת יותר סבירה אפשר להגיע למשהו יותר מוצלח. |
|
||||
|
||||
יש אפשרות לעשות את זה בלי דף שמתארח בשרת שלך? |
|
||||
|
||||
את העריכה? בטח. אם יש לך כוח לרדוף אחרי מישהו מפרוייקט בן יהודה ולנסות לשלב את זה שם, זה גם אפשרי אולי. הם עובדים עם מסמכי וורד ולכן תידרש אולי עריכה אוטומטית של מסמכי וורד. |
|
||||
|
||||
כשרוצים להפנות למשהו שנמצא בהמשך, לפעמים אומרים "שפיל לסיפיה דקרא", כלומר "רד לסוף הכתוב". כאן הפניתי למעלה ולכן אני לא בטוח ש"שפיל" מתאים. בעצם היה עדיף לו חסכתי וכתבתי "לעיל" (ולהיפך: "לקמן"). |
|
||||
|
||||
זהו, שיש גם יש קשר. נא לא להסוות את הבורות שלך בהתחכמויות. |
|
||||
|
||||
אני מצטער, גם אחרי שכינית אותי בכינויי גנאי, עדיין לא ברור לי ולשאר הקוראים מה המקור לזה ששייגץ הוא שקץ. את יכולה לנסות לכנות אותי בכינויי גנאי אחרים, אולי זה ישכנע את הקוראים בקשר בן שייגץ לשקץ. |
|
||||
|
||||
גם אני מצטערת שאתה ממשיך גם להיות גס רוח וגם לטעות ולהטעות. בוא ננסה לשאול את הדוד יחד, ונביא הנה כמה מקורות (בסדר אמינות יורד): "שייגעץ – גוי צעיר חצוף; פוחח, פרחח (גם ככינוי של חיבה). במקור: שֶׁקֶץ (דבר מאוס, טמא)" http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9...(%D7%9C%D7%94%D7%A7%D7%94) שייגעצ (ביידיש: "פרחח", מלשון "שקץ")"שייגעץ = שקץ ... וברבים שקצים. שְקָצִים". |
|
||||
|
||||
המקורות בסדר אמינות יורד, אבל הוא מתחיל מתחת לאפס. במקור שקץ? איזה מקור, בעברית שממנה צמחה היידיש? הרי כשהיידיש משאילה מילים מעברית, הן נכתבות בכתיב עברי (ומבוטאות כמובן במבטא יידי) כל הנושא בכלל מופיע בהערת אגב (בעמוד הזה גם מופיעה הפנינה שגזלן זה ביידיש. על זה נאמר, נו שוין). את הולכת אחרי זה להערת אגב בערך בויקיפדיה על להקה בשם שייגעצ, ובסוף מדרדרת לפורום יידיש, בו מישהו בכלל לא מזכיר ששייגץ הוא גוי. אני לא יודעת אם את יודעת, אבל שייגעץ אף פעם לא משמש בתור כינוי ל"שקץ" או שרץ. הוא תמיד מוסב על אנשים. אם את רוצה באמת "מקור", יש שלל ספרים ללימוד יידיש, שנכתבו על ידי בלשנים, (זו שפה שנלמדת באוניברסיטאות). לכי לספר אמין, ותני לנו ציטוט משם, ואז כולנו נחכים. הקלדת מילים במנוע חיפוש והפניה לכמה תוצאות לא אמינות לא כל כך משכנע. אבל איך לא מצאנו עמוד שמתייחס לשאלה הפשוטה, מהו מקור המילה שייגעץ, ולא כהערת אגב. רצוי אולי מבלשן שגם מבין יידיש? (אני קורא את השורה הראשונה שלך, ושואל את עצמי מי מאיתנו גס רוח. אולי חפשי בגוגל "גס רוח" נחפש ביחד ונמצא בדוד תשובה לשאלה?) |
|
||||
|
||||
צר לי אם התבטאתי בישירות יתר. אבל אני מודה, זה מרגיז, תגובה אחר תגובה של סתירה, בלי שום נימוק חוץ מהטענה "אני יודע ואת לא". אם יש לך גישה לשלל ספרים ללימוד יידיש, אדרבא, הבה נחכים. בינתיים, פסעתי לעבר ספרייתי ושלפתי את "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטל. אמנם לא מומחה ליידיש, אבל אולי זה מקור אמין בעיניך? ואני מעתיקה ישירות: *שייגץ*. שובב, לא רציני: "אם ימשיך לעשות לה ככה נחת ייצא ממנו 'שייגעץ' שמן" (אלבוים, 27); יידיש: שייגעץ (שקץ, נער גוי, חוצפן). |
|
||||
|
||||
דודה מרים נחשבת? מעניין איך הפך השקץ ל"שייגעץ" (זו לא קריאה רגילה בהברה יידישאית) ולמה השקצה הפכה ל"שיקסע" ולא "שייגצה" או משהו בדומה. |
|
||||
|
||||
ניחוש, בתקווה שזה יעודד מישהו שמבין לתקף או לתקן: אולי זה קשור לזה שב"שיקסה" ה'ס' צמודה וזה עיצור לא קולי. אולי יש גם קשר להטעמה השונה של שייגץ ושקץ, שאליה התייחסת. |
|
||||
|
||||
נו, ואיך "נוסה" הפכה ל"שיקסע"? רב הנסתר. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שקץ במילון החדש עברי-יידי/יידי-עברי, הוצאת ש. זק, ירושלים 2003: שקץ(ז) מיאוסקייט; מיגל; עקל; עקלדיקער ווארעם; שייגעץ. |
|
||||
|
||||
צודקים, אני חוזר בי. לא הכרתי את זה, והיה נראה לי מוזר שהתעתיק של קוף הוא גימל, וגם שהכתב של מילה עברית לא נהיה עברי. תודה, |
|
||||
|
||||
אם לא היית שייגץ היית כותב ''תודה וסליחה'', פסקוניאק. |
|
||||
|
||||
עזוב, זה מקרה קשה של ''בבניין ציון ננוחם''. |
|
||||
|
||||
האם כל הברסלבים ממניפי הזרת? חוששני שלא. נראה לי שיש לפננו מקרה מעניין של ניכוס מנהג. הנה הצעה לתהליך: מנהג יתום מאב. אבל הוא קיים. אז למה שלא נמצא אזכור כלשהו בדברי המוהר"ן. אחרי הכל הוא דיבר על הרבה דברים. הרבה מהם סתומים וחסרי פשר (לכאורה). כמו כל גורו גאון. אז בטח אפשר לחפש ולמצוא איזכור לזרת ולרוץ עם זה. נניח, אמרתי לעצמי, שהיו נמצאים מניפי האגודל. מה אז? או! אז היה אפשר להביא את הדרש של מוהר"ן (ליקוטי מוהר"ן, פ') - אין מוציאין אגודל במקדש. בהפוך על הפוך סברינן. (והכל כמובן ברוח טובה, שברקת לא תכעס) |
|
||||
|
||||
only towards the end of the discussion did someone mention the fact that the rabinnate (which we are commended to hate, and love the work instead) and the rabbis and scholars are entrusted with preserving the body of knowledge and facilitating it to the laymen. when a rabbi gives you a reply such as "i'll get back to you on that...", or is unfamiliar with the basics (i think likutei mohoron can now be considered basics, considering the immense popularity it enjoys among breslovs, which are one of the major tshuva forces nowadays) what shall we call them?
maybe i need to clarify what i meant to all, so no one is insulted. mechila achi, mechila. :) |
|
||||
|
||||
אני לא הייתי קורא לליקוטי המוהר"ן basic. אבל אפשר לפתוח את זה כשאלה לשאר הקוראים. |
|
||||
|
||||
הספר ''ליקוטי מוהר''ן'' לא התקבל בציבור, והוא ודאי אינו מקור למנהגים (פרט אולי לחסידי ברסלב). לכן אין מקום לצפות מרבנים לבקיאות בספר הזה דווקא. ואפילו אם אתה מוצא בו רמז למנהג שאסף הביא, זה לא עונה על השאלה מהיכן המנהג צמח. כפי שציינתי קודם, לא סביר שליקוטי מוהר''ן הוא המקור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |