בתשובה לתמר, 24/11/02 11:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושבת שההבדל טמון בעיקר בהסכמת המודל לשמש ככזה. כך נשים יכולות לשמש כמודלים בעירום לציירים ואילו אסירים הנידונים למוות לשפני נסיונות בניסויים מדעיים. האנשים שגופותיהם מוצגות בתערוכה נתנו את הסכמתם לעניין בעוד שמנגלה (על אף מידת התרבותיות והאמנותיות שבו), לא בדיוק התעניין ברצונם החופשי של הקורבנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושבת שההבדל טמון גם ברגישות של הצופה. צופה רגיש לערכי צניעות לא יראה בצילומי עירום שום דבר אומנותי, וצופה רגיש לערך קדושת החיים לא יראה אמנות בצילומי פיגועים. לכן צופה שאינו רגיש ליצירתיות הטמונה בקו אחד ארוך על בד, לא יגדיר זאת כאמנות. כל עוד הדבר בגדר הדיון זה נחמד. הבעיה מתחילה כאשר מתחילים ליישם, והאמנות של האחד סותרת את האמונה של השני ואת ערכיו הבסיסיים. (לצורך הדוגמא - לאדם המתנגד עקרונית להמתות חסד, לא משנה האם חולה סופני רוצה למות או לא, כל המתת חסד תהיה פסולה בעיניו בלי קשר לרצון החולה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם אנשים שיודעים שהם רגישים לערכי צניעות ילכו לתערוכה כזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיילת, במשפט זה סיכמה את כל מה שהיה לי לתרום לדיון זה: אני לא אלך לראות את התערוכה המדוברת, ומי שמעוניין ללכת - שיערב לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אתה, אבל יש אנשים, שעצם קיומן של תערוכות המציגות דברים שפוגעים בהם מפריע להם, והם מנסים למנוע את קיומן. מקרה כזה כבר היה בארץ עם תערוכה של יצירות לפי שירים של יונה וולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש גם אנשים (כמוני) שאי הצגתן של תערוכות בגלל ש''יש אנשים, שעצם קיומן של תערוכות המציגות דברים שפוגעים בהם מפריע להם'', מפריע להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שלא ילכו. מעבר לעניין המעשי של ילכו או לא ילכו, הדברים האלה גורמים לי להרהר באופן כללי באמנות ובחיים ובקשר ביניהם. הפיגועים, בהם אני נמצאת רבות בשל עבודתי, מחדדים עוד יותר את הנושא: לא אחת ולא שתיים אני מוצאת עצמי מתקוממת מול צלמים וסתם תיירים שעומדים במקום הפיגוע ו"תופסים פריימים". גם אם אינם מפריעים לעבודה. אצלם זה סוג של אמנות. אני יכולה להבין זאת, אבל קשה לי מאד להסכים עם זה. ______ הבהרה: הנקודה כאן אינה הפיגועים אלא עשיית אמנות מסבל של אנשים. "אמנות מזעזעת", אם תרצי. אמנם התערוכה אינה מושתתת על סבל אנושי כיון שהם מתים בכל מקרה, אבל כיון שהיא נוגעת בערכים שהורגלנו לכבדם (כבוד המת) היא מעלה שאלות על מהות האמנות באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהתערוכה מעלה שאלות על מהות האמנות. נכון שהתערוכה פרובוקטיבית אבל לא מוכרחים בגלל זה להסתכל עליה כמו על אמנות (אפילו שאי אפשר לראות אותה כמו תערוכת אנאטומיה רגילה). בקיצור, מזה שאמנות הרבה פעמים פרובוקטיבית לא נובע שכל דבר פרובוקטיבי זה אמנות. וגם לא צריך לחבר את זה לפיגועים, בצורה שעשית, כי הסנסציה שאחריה רודפים עיתונאים וסקרנים היא בטח לא אמנות. ממה שהבנתי התערוכה נוגעת בשאלה האם תופסים מרחק מהמתים בגלל הכבוד אליהם או בגלל שנגעלים מהגוויה ומפחדים ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי לינק, אבל צלמים וכתבים רבים מתייחסים לעבודתם כאמנות, ואף ישנן התייחסויות רבות בנוסח זה בטקסי הענקת הפרסים למיניהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |