בתשובה לברקת, 24/11/02 12:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פשוט וקל - מהגישה המדעית אני מקבל את ההרגשה שאם אני אלמד מספיק, אני אוכל להבין את כל מה שהם אומרים. למעשה, השיטה המדעית מסתמכת בדיוק על היכולת לשחזר ממצאים. לעומת זאת, האמנות, ככל הנראה, מסתמכת בדיוק על ההפך - על ה''חוויה הסובייקטיבית''. לכן, אם אני לא חכם ומבין (באופן אינטואיטיבי מולד, ככל הנראה) כמו שוחרי האמנות, אין לי תקנה. אז אם אין לי תקנה, אז עד הסוף. תחי הפרחיות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כייף לחוות חוויה סובייקטיבית כשצופים ביצירת אמנות. אבל זה לא הכרחי. הנה סקירה ותיאור מדויק של זרם אמנותי מסוים, סתם אחד שנבחר באקראי. איפה צריך כאן חוויה סובייקטיבית כדי להבין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מרד השפוף" של גדי טאוב, מסביר טאוב בהתלהבות איך סיפורים קצרים מסוימים של אורלי קסטל-בלום הם בעלי מסרים מרתקים ומרגשים. כל כך התלהב טאוב, עד שהלכתי והשקעתי 50 ש"ח בספר "סיפורים בלתי רצוניים" של גברת ק"ב (שהייתי צריך להזמין במיוחד בחנות ספרים שכונתית1). מה אומר ומה אגיד - רצף כזה אידיוטי של סיפורים עלובים לא קראתי מעודי. מסוג הספרים שהייתי זורק לזבל אם לא הייתי חושש להגיינה של הפח שלי. אותו דבר ההסבר הזה שהבאת - הוא נשמע מאוד מרשים בתיאור, והכל נראה ברור, אבל כשמגיעים לשם - לעזאזל! זה קו על האדמה! - שום דבר. לא ריגוש, לא התפעמות ולא בטיח. חתיכת פלצפן חסר כשרון, זה הכל. או, לפחות, זאת החוויה הסובייקטיבית שלי מתערוכה סביבתית שראיתי ב(לא, לא קנדה)אנגליה. 1 אבל לא של השכונה שלי. לנו אין חנות ספרים. למעשה, החנות הזאת אפילו לא הייתה בהרצליה, אבל זה כבר עניין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר הילדים המשובח "אוליביה", מתאר איאן פלקונר כי אחד הבילויים האהובים ביותר על אוליביה הוא ללכת למוזיאון בימים גשומים. שם היא מתעכבת על שתי תמונות: אחת מהן היא "רקדניות בלט" של דגה והשניה היא "מקצב סתווי" של ג'קסון פולוק. תמונתו של פולוק מורכבת משפריצים של צבעים על הבד. ברגע שאוליביה מגיעה הביתה היא מבקשת להוכיח שגם היא יכולה לצייר תמונה שתהיה ראויה למוזיאון ומעתיקה די במדויק את תמונתו של פולוק על כל הקיר. מיד אחר כך היא נענשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היבריס זהו החטא האחרון שיכול לאפיין את אוליביה. היא נענשת פשוט כי קשקשה על הקיר וזה לא נראה כמו הקפלה הסיסטנית אלא פשוטו כשפריצים של צבע... את הציור המקורי אפשר לראות כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דווקא יפה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דווקא...) אפשר להבין למה אמא של אוליביה לא ממש קיבלה את יצירת האמנות הזו. לא לקבל את חרדתה מאמנות מודרנית, אבל להבין. __________ איילת, מערבבת כמה דיונים זה בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה איך תגיבי כשזה יבוא אליך הביתה. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדה שלי??? מקשקשת??? מה פתאום??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח לרגע שזה יפה (זה לא, לא הייתי שם את זה בתור שטיחון לניגוב רגליים1) האם כל דבר יפה הוא אומנות? אם למשל התכוונתי לצייר ציור סוריאליסטי מקסים, אבל אופס, בטעות נתקלתי בפחיות הצבעים והכל נשפך על הבד ויצאו לי כתמים חביבים, האם זאת אומנות? אולי זה פשוט כתמים על בד? יש הבדל בין מופשט לבין חסר פשר. _ 1 במחשבה שניה, זה נראה כאילו מישהו כבר עשה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה סיבה שההערה שלי הייתה בסוגריים. אני גם מפנה אותך לתגובה שלי שעסקה באסקולת דייב בארי להערכת יצירות אמנות, עליה אני נמנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי זאת כהנגדה לדעתך. רק רציתי לחדד שגם אם זה יפה (*אם* גדול מאוד) זה לא אומנות משום שלא ניתן לאתר את היוצר ביצירה. הקשר בין מה שיש על הבד/קיר/משל"י ב"ציורים" שכאלה לבין הרוח האנושית, הוא קשר מקרי לחלוטין. אני יודע... גם אני הפכתי פעם בטעות דלי של צבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידו של האדם מצויה ביצירות הללו, ולו משום שמתוך כל הפיכות הדלי שלו, הוא ברר את אלו שהן הכי נאות בעיניו והציגן במוזיאון. האם זה אמנות? את תשאל אותי. בינתיים אני יוצא נורא אהבל מכל דיוני האמנות באייל. לא שזו הרגשה חדשה בשבילי, אבל מתחיל להמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידו של האדם מצויה ביצירות רק אם מבינים זאת באופן מילולי כ*ידו*. גם אם הוא בורר את הדליים, התוצאה נובעת יותר מהתנהגויות פיזיקליות ראנדומליות (או דינמיות) מאשר מ*כוונתו* של היוצר. יצירה ללא כוונה איננה אומנות. באותה מידה הוא יכול היה לברור את הפרחים היפים ביותר שגדלו סביב ביתו, להציגם במוזיאון ולהגיד שזו אומנות. איפה יצאת אהבל? (עוד לא קראתי את התגובות החדשות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא יצא אהבל, הוא יצא פרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז סתם מדובר במנהג הקנגיסרי הידוע - להגיד על עצמך דברים שאתה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לא קראת לו קננגראס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שגם אחרים אומרים עליו דברים שהוא לא. "...במנהג הקננגיסרי הידוע..." (?!). SORRY דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולשחזר אותו כאן: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |