|
||||
|
||||
בעוד שאנשי המדע מנסים כל הזמן לדבר על הקהל הרחב, עד כמה שאפשר, לקרב אנשים על מנת שיוכלו עצמם להבין ולעסוק במדע, וכדומה, עסוקים אנשי האומנות בלהתנשא מעל כולם, להכתיב להם מה זה אומנות ומה לא, או לחילופין, להכתיב להם את הגישה הפוסט-מודרניסטית, בה עושים דה-קונסטרוקציה להכל (חוץ מלאומנות שאותם מומחי-אומנות אוהבים, לה לא עושים דה-קונסטרוקציה), ובפועל להגיע לאותו המצב. בשלב מסויים, לאדם נאור ואינטליגנטי, נמאס מסוג כזה של אוננות אינטלקטואלית, ומכאן תגובותיהם של באי האייל. |
|
||||
|
||||
אני שותפה לדעה שלך על ההתבדלות והריחוק של אוצרים וחוקרים בעולם האמנות. זה עדיין לא מסביר ביקורות שנשמעו פה על ציורים המכילים קו אחד בלבד 1 - אלו ציורים שהם כבר כמעט-קונוונציה, שראשיתה בשנות החמישים, הרבה לפני שדיברו על פוסט מודרניזם. ניתן למצוא בהם יופי אסתטי, ניתן למצוא בהם משמעות אם מתעקשים - ניתן גם לא לראות בהם דבר. הערעור על העובדה שהם אמנות, וההחזקה בערעור הזה מבלי לרצות ללמוד על העניין לפני שמחווים דעה, זה מה שמתמיה אותי. ונכון, יכולה להיות גישה שאומרת שאמנות חייבת להיות דבר שנתפס אינטואיטיבית בלבד, ואם לא - אין בו ערך. אבל אני לא בטוחה שהכל כאן חושבים כך. האם יש פה מישהו שאין לו כוח לקרוא ולהבין את "בעקבות הזמן האבוד", ולכן זורק אותו וטוען "זו לא ספרות, לו זו היתה ספרות כבר הייתי יודע"? ותיקון קטן - דה-קונסטרוקציה הוא הפעולה האמנותית עצמה, לא משהו שמפעילים על אמנות (אלא אם אתה מבקר). 1 כולנו אוהבים את ע"ע. |
|
||||
|
||||
בשביל מה צריך ללכת במיוחד לתצוגה או מוזיאון בשביל לראות אומנות שכזאת? תעשי סיבוב בחדר. אם זה מה שאנשים מחפשים הם יכולים לראות את זה בסביבתם בקלות. אם הם לא מסוגלים, וצריכים שמישהו יסדר להם איזה פס, אז... |
|
||||
|
||||
יש אמנות שמצריכה ידע טכני רב, שאותה לא כל אחד יכול לייצר. אבל זו לא דרישה הכרחית לאמנות. מצד שני, גם באמנות של חובבים אפשר למצוא רגעי קסם ויופי. כמובן, בהנחה שאתה טורח לחפש כאלה. בדרך כלל אנחנו מחפשים כאלה רק אם האדם שיצר קרוב אלינו או מעניין אותנו. ולמה ללכת במיוחד למוזיאון? אתה לא חייב. אבל אם תלך, זה יהיה מאותן סיבות שאתה קונה ספר ולא רק קורא פרסומים ב"במה" - או קונה אלבום מוזיקה, ולא מסתפק בתיפוף על פחים. |
|
||||
|
||||
האם מישהו יקנה ספרים ריקים ובהם מילה אחת (בעודו מכנה זאת אמנות)? מדוע? |
|
||||
|
||||
ולי דווקא זכור בית קפה תל אביבי שלא הגיש כלום וגבה תשלום רק על הישיבה בו ובכל זאת ישבו בו אנשים. אפשר לקרוא לזה טרנד אופנתי ואפשר לקרוא לזה אמנות. |
|
||||
|
||||
זה היה מחקר או עבודה או משהו כזה של כמה סטודנטים למדעי החברה. _______ העלמה עפרונית, גדלה בשנה. |
|
||||
|
||||
וזה - טרנד או אמנות? |
|
||||
|
||||
לדעתי? טרנד אופנתי. בדיוק כמו החורים שהיו פעם בג'ינס, או פירסינג בפופיק. נכון, אופנה לפעמים הופכת להיות אמנות, אבל יותר אומנות,ובדרך כלל- תעשייה. _______ העלמה עפרונית, חולה. |
|
||||
|
||||
זה היה פרוייקט גמר של סטודנטים ב''אסכולה'', בית הספר לעיצוב. |
|
||||
|
||||
זה לא לקוח מאיזה פרק של "שמש" או משהו? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תמונה שווה אלף מילים, לא אמרו לך? :-) |
|
||||
|
||||
זה קשור לתחושה של בוז מסויים שאנשים חשים מצד אנשי האמנות. אנשים מסוגלים להבין מדע, או לפחות להבין שהם לא מסוגלים להבין מדע. כאשר מציגים בפניהם קו על נייר הם לא מסוגלים להבין שהם לא מסוגלים להבין את זה. (הרי יכולנו לעשות את זה לבד, ובגיל שלוש). למעשה, לא כל יצירות האמנות זוכות באייל ליחס כזה. מעניין יהיה לבדוק למשל איזה שירים זוכים לתגובות אוהדות ואילו שירים לבוז; גם בהתייחסות לאמנויות פלסטיות יש יצירות (ואפילו מודרניות) שיוערכו. והתחושה שלי תמיד היא שכל עוד אנחנו לא מרגישים שחדים לנו חידה שאין לה באמת פתרון, אנחנו מוכנים לקבל את חוסר ההבנה שלנו, ולהתאמץ לפתור את החידה (או לפחות להנות מהאסתטיקה שלה). |
|
||||
|
||||
אם נאמץ את גישת דייב בארי1, הרי שהשיטה שלנו, חסרי התרבות, להעריך אמנות היא להחליט האם הציור המדובר יתאים לסלון שלנו. לפיכך, הוא המליץ להציב ספות במוזיאונים, כדי שאנשים יוכלו לשפוט בתנאים מציאותיים יותר. 1 כן! שוב דייב בארי! נה לכם! דייב בארי וקנדה, קנדה ודייב בארי! |
|
||||
|
||||
...יש פה למישהו בעיות עם דייב בארי. אני מצידי מוכן לחיות את כל חיי לפי דרכיו של הארי-דייב, הראשון להומור, פוסק ראשי בענייני השחוק ושאר תארים שמגיעים לאותו אמן מילים. |
|
||||
|
||||
ואגב, אני לא בטוחה בכלל ש"אנשי המדע מנסים כל הזמן לדבר אל הקהל הרחב". איך אתה מודד דבר כזה? |
|
||||
|
||||
יש כמה מדדים: הכמות האדירה של ספרי מדע פופולרי על ידי מדענים מובילים, הפעילות האקטיבית של פקולטות מדעיות להגיע אל הקהל הרחב על ידי קולוקויה מחד ונוער שוחר מדע מאידך, ונכונותם המתמדת של מדענים להדגים ולהסביר את תחומי העניין שלהם לכל מי שרק מוכן לשבת ולהקשיב. |
|
||||
|
||||
ואין כתבי עת של אמנות? ואין חוגי אמנות לנוער? ואם תשאל אמן "מה אתה עושה", הוא לא יסביר לך? |
|
||||
|
||||
כתבי העת של האמנות1 בדרך כלל מתאפיינים בכך שאדם לא ממש מסוגל להבין אותם: לא אדם ממוצע, לא אדם אינטיליגנט, ואף לא סטודנט ישר לאמנות. בחוגי אמנות לנוער יוצרים את מה שאמנים יכנו "אומנות" (שהרי הציור מת), ואם תשאל אמן מה אתה עושה הוא יפלצן משהו שסביר להניח שלא תבין. 1 ע"ע סטודיו. לא פתחתי אותו בשנים האחרונות, אבל בזמנו ערכה אותו שרה ברייטברג סמל והוא היה בלתי קריא בעליל. מעניין שהגליונות הראשונים שלו (לפני תקופת שב"ס) היו דווקא קריאים. |
|
||||
|
||||
כתבי עת של אמנות בדרך כלל אינם מובנים משום שכותבים בהם אנשים שרובם, מצד אחד, לא יודעים לכתוב - ומצד שני, יש להם לסקיון גדול מדי לטובתם הם, שלא תמיד הם מבינים אותו במדויק. אמנים צריכים לעסוק באמנות, רק מעטים מהם יכולים להשתמש כראוי במקלדת. |
|
||||
|
||||
אז זהו שהם עושים גם דקונסטרוקציה לאומנות. זה בדיוק מה שקורה כאשר הופכים את ציור הכתמים חסרי הפשר, הקוים השחורים הבודדים על בד לבן, הצורות הגאומטריות שניתן לצייר עם פוטושופ ב-4.56 שניות, ושאר ירקות חסרות משמעות למיינסטרים של האומנות. גם אם יש כאן אמירה על גבולות האומנות כביכול, היא כבר מזמן הפכה לקלישאה משעממת. שילכו ללמוד לצייר (קצת טכניקה עוד לא הרגה אף אחד) ושיחשבו מה הם רוצים להגיד (ולו ברמה האסתטית) לפני שנתיחס אליהם כאל אומנים. |
|
||||
|
||||
סוף סוף מישהו מסכים איתי! הו, כן! אקדמאי מן התחום ההומניסטי סוקר את ההבדל בין היחס של מדענים להומניסטנים לעצמם ולסביבה, ומגלה, להפתעתו, שהמדענים יותר נחמדים!: ועוד קצת: |
|
||||
|
||||
''מי שלא יודע מה זה דה קונסטרוקציה, אין טעם שנסביר לו''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |