|
||||
|
||||
תשמע, אם מישהו חי יצירה למה שהוא לא יתוגמל על זה? לכל פריק מחשבים יש, בפוטנציה, אפשרות של מימוש עצמי טוטאלי- לעשות מה שאתה טוב בו ולהרוויח מזה כסף. כולם יוצאים נשכרים. לפריקים של שירה אין את האפשרות הזו, היא פשוט לא קיימת. למה? בין היתר כי פריק מחשבים לא יתכנת שום תוכנה עבור כלום דוט.קום אם לא ישלמו לו, ופריק של שירה יכתוב תמיד, ותמיד יתאמץ לפרסם. היצע וביקוש, ניצול משאבים שיתקיימו בכל מקרה. אם למישהו לא מצליח אז סבבה, קורה. אבל זו צריכה להיות לפחות אופציה. אתה חושב שנתן זך משתכר מספיק למחייתו משירה? והאם הוא לא תרם תרומה נאה לחברה הישראלית? "משורר" אמור להיות מקצוע, ממש כמו "מהנדס". היו תקופות בהן זה היה המצב. אני לא חושבת שיהודה עמיחי, למשל, אמור היה להשאיר את כתיבתו כתחביב לשעות הערב, משל הייתה איסוף מפיות או בולים. יש הרבה אנשים שמפתחים תוכנות שמאבדות רלוונטיות בערך יום אחרי הפיתוח ולא קונים אותן או משתמשים בהן, אפילו חינם. האם היה עולה על דעתך לומר להם שהם לא יקבלו משכורת בעד זה? |
|
||||
|
||||
למה שכן יתוגמל על זה? לא יודע איזה פריקים של מחשבים את מכירה, אבל הרבה מתכנתים שאני מכיר לא ממש נהנים מהעבודה שלהם. כן, הם אוהבים לתכנת, אבל הם לא אוהבים את המשימות המשממימות שמוטלות עליהם עבור תשלום. את התכנות ה"כיפי" שלהם הם עושים בשעות הפנאי. מצד שני, יש גם אנשים כמו טל, שכותבים מנוע עבור אתרים איזוטריים בלי תשלום, ולא מפסיקים להתלונן על זה.1 משורר אולי אמור להיות מקצוע, אבל אם אין לקוחות, אז בפני מי בדיוק את מתלוננת? אין מה לעשות עם שירה. בעסה. חיים קשים. פעם מי שידע להלחם בחרב הייתה מובטחת לו קריירה מוצלחת (אם כי לאו דווקא ארוכה) ואולי אפילו איזה תואר אבירות. היום, אדם שיודע להלחם עם חרב יכול מקסימום ללכת לתחרויות סיף - גם זה לא ממש מקצוע מכניס בארצנו. אז מה הוא עושה? הולך כל יום לעבודה, ובזמנו הפנוי נהנה מהספורט החביב עליו. אדם שמפתח תוכנה בגלל שנתבקש לפתח אותו - אכן צריך לשלם לו, כי הוא נשכר כדי לכתוב תוכנה, ולא כדי למכור אותה. אבל אם אדם כותב תוכנה מרצונו החופשי ואף אחד לא קונה אותה, האם לדעתך מישהו צריך לשלם לו על כך? 1 סתם, טל, מת עליך! (: |
|
||||
|
||||
יש פה שתי שאלות נפרדות: 1. האם כתיבה/יצירה היא עבודה ששווה כסף? 2. האם *המדינה* היא שצריכה לתגמל כותבים ויוצרים? בעוד שלגבי שאלה 2 יש דיון רב שנים לגבי רמות, מינונים וחלוקת תקציבים, הרי שאלה 1 היא כבר סיפור אחר לגמרי. אולי לא את יזע האמן צריך לכמת, אלא את מה שמפיק ממנו הקורא/צופה. אבל איך מכמתים הנאה אסתטית או רגשית מקריאת שירה? איך מכמתים תובנות פילוסופיות שעלו בקריאת ספר של יואל הופמן? איך מכמתים העשרה רוחנית? איך מכמתים השראה, כזו שנתנו שירי ויסוצקי לעם הרוסי? זה כנראה בלתי אפשרי לכמת, אבל כנראה שיש ערך לדברים הללו, אחרת אף אחד בעולם לא היה קונה ספר או שיר מאף אחד. |
|
||||
|
||||
1. מכמתים כמו שעושים בכל מוצר אחר - המוצר שווה כמה שמוכנים לשלם עבורו. |
|
||||
|
||||
בתוך תחום התכנות אפשר לנוע. לכל מתכנת יש, איפשהו, עבודה מתגמלת שעשויה לעניין אותו. לאף משורר אין בשומקום עבודה מתגמלת שעשויה לעניין אותו. "אין מה לעשות עם שירה"? זה אינטרס של המדינה שהשירה תפעם ותתחדש, לכן היא צריכה לדאוג לשכר סופרים באותו קנה מידה (או לפחות מתחיל להתקרב) של מלגות מחקר במדעים מדויקים. |
|
||||
|
||||
אני אשאיר למתכנתים לענות לך על זה. (הלו, יש שם מובטלי היי-טק בין הקוראים?) למה זה אינטרס של המדינה? אין מה לעשות עם השירה, והדבר נכון פי כמה וכמה אם אף אחד אינו מעוניין לצרוך את השירה הזו. אבל אני אתמוך בכל ליבי במימון מדינה לסופרים ומשוררים. אולי זה ידרבן אותי להוציא את הספר שאני חולם עליו. (: |
|
||||
|
||||
נכסים רוחניים הם מבסיסה של כל אומה. במה נמדדת אומה? ביכולת התיכנות שלה? אולי. יפאן ודאי גאה בעצמה. אבל בלי תרבות לאומית, שהיא מיצוי השפה הלאומית ומראה של האופי הלאומי, הרי אין כל ערך להפרדה בין המדינות. |
|
||||
|
||||
נו, וכל המשוררים הם נכס לאומי? לא? אז מי קובע מי כן? ואם דווקא כן - אני מכיר כמה אלפי בימאיסטים שישמחו לצ'ק חודשי מהמדינה על עבודתם הקלוקלת. (סוד: אי שם במעמקי הבמה, ישנו פסודונים שמשמש אותי ועוד אדם לפרסום שירים עלובים להפליא. לא תצליחו בחיים, אבל בכל זאת - 100 שקל למי שמגלה את הפסודונים). |
|
||||
|
||||
פואטיקה, poet בא מהמילה היוונית שמשמעותה ליצור, לעשות, לעבוד. כך גם אופרה אופוס במוסיקה באות מאותו שורש של עבודה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |