בתשובה לד. פר, 19/11/02 12:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שמחה שאתה משועשע. המקרה הוא כרוניקה של מוות ידוע מראש, השאלה היא מי ימות ומי ישתעשע... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל התיחסתי לניסוח המילולי שיכול להצטייר בצורה סוריאליסטית משהו. לא היתה כל כוונה להקל ראש במקרה עצמו, וחבל על ההתנפחות. ולמרות שהמוות היה (כנראה) ידוע מראש, הרי שביחס לזהות הנרצח דוקא היה כאן טוויסט ביחס ל''שיגרה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכרוניקה של מוות ידוע מראש, אבחות הסכין משסעות את ירכו ובטנו של הקורבן, אך אינן מפלחות את לבו. הרוצחים דוקרים אותו מתחת לכתפו, אל המקום בו מצוי הלב אצל חזירים, ונעצרים אם אני זוכר נכון כשמעיו פוקעים מבטנו ונשפכים על הקרקע. מארקס מביא את העושר התיאורי שלו לשיא בסצנה הבלתי נשכחת בה מנקה הקורבן את רגבי העפר מעל מעיו הירקרקים, המדיפים צחנה נוראית של חרא. איזה ספר נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חייב לקרוא יותר ויליאם בורוז (ובעצם, אולי אני מתפרצת לדלת פתוחה). הנאה סדיסטית? הנאה אינטלקטואלית/אסתטית שמתעלמת מההבט הסדיסטי? הנאה דווקאית? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |