|
נזכרתי באנקדוטה משעשעת מתקופת שירותי הצבאי. באותה תקופה הייתי הפקידה במדור תיאום אירגונים בין לאומיים ברצועת עזה. בין היתר הייתי מקבלת דוחות מאירגונים שונים ומפיצה אותם לשאר הצבא (מתאם לשטחים, דובר צה''ל, וכו'). ביום מן הימים הגיע אלי דו''ח של הצלב האדום הבינלאומי, שמעביר ביקורת קשה על מתקן ההשהיה למסתננים במעבר ארז, ודרשו את סגירתו המידית. היו בדו''ח טיעונים רבים ונכונים, אך היו גם כמה הגזמות יצירתיות. למשל נטען שרמת האוכל במתקן הכליאה היא מתחת לכל ביקורת, ויש בכך פגיעה קשה באסירים. למעשה, האוכל של מתקן הכליאה היה אותו אוכל שאכלו חיילי הבסיס שלי, נארז בנפרד ונשלח למתקן הכליאה. לא שאריות אוכל, ולא אוכל פגום. פשוט אותו אוכל. אין לי ספק שאוכל צבאי הוא ''על הפנים'', אבל אישור רשמי מאירגון בין-לאומי זה משהו אחר. הייתה גם ביקורת קשה על תנאי השינה של האסירים. ביחוד על המיטות והמזרנים - שוב מיטות ומזרנים צבאיים סטנדרטיים למדי.
|
|