בתשובה להאייל האלמוני, 18/11/02 19:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1 סתם ניחוש. 2 לפי החוש: מצד אחד: "כשנצטוונו". מצד שני: "ואני המורה, יצנזר אותן". נראה כמו חוסר סדר מסודר מראש. במשפט כמו "היא עברה, קראה, כמעט התעלפה." יש איזה דיוק דקדוקי לא אינטואיטיבי, ויחד עם ההשמטה של ו' החיבור הוא נשמע קצת ספרותי וגבוה. השם מריח כמו משחק. "אמרתי לה כי סילבי קשת לא כותבת יותר טוב ממני". חוץ מהעובדה שקשת הוזכרה במקום אחר לאחרונה, ניכר שמי שכתב מזמן לא היה תלמיד בחטיבת ביניים - זה ניסוח שכתב מישהו הרבה יותר מבוגר. הפוריטניות של הדור ניכרת גם בהתבטאויות עם גימוד האני. לזה יש טעם קצת ישן. ואחרון - מאחורי המילים אפשר למשש מישהו נרדף, שממציא סיפורים על דכאנות ושלטון השמאל, תחושה שאצל ימנים שנולדו בסוף שנות השמונים (כבר) אין לה הצדקה. ---------------- מישהו נתלה על הפרט שנידב דובי ופיתח סיפור שלם. איך שלא יהיה, ילדים בחטיבת ביניים לא כותבים ככה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום. זו הפעם האחרונה, אני מקווה, שאצהיר שזו אכן אני, ילדה בת 13, בחטיבת ביניים.אומנם כתבתי קצת 'גבוה', אך אני לא מסוג החנונים בעלי אוצר המילים של דוקטורים לשפות. אני רק חנה, ומה לעשות, אומנם סילבי קשת היא לא חברתי זה מכבר, אך לקרוא את מאמריה ולהפנים אותם, כבר הספקתי. כן, שמאלנית אני לא. אבל "להמציא סיפורים על דכאנות ושלטון השמאל" זו הגדרה חריפה מדי, קטונתי עדיין מלבצע מהפכות. את סגנון הכתיבה רכשתי בקריאת ספרים, בכתיבת כתבות ומאמרים שלי עצמי, ובחברת שני אחים שבדיוק למדו לפסיכומטרי (עוד שיטה להרחיב את אוצר המילים). תצטרך להאמין, אחרי הכל האמונה היא הדבר היחיד שעוד נותר לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן של תרתי משמע, כן? בכדי להתמודד עם כל מה שקורה במדינתנו-לא-מדינתנו כיום, דרוש קצת יותר מאמון באיזו חנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן דרכים רבות להתמודד עם החיים. יש אנשים שדבקים באיזו אמונה דוגמטית אחת. חייהם פשוטים, מבחינה מסויימת, כיון שאין להם צורך רב לחשוב. מצד שני, הרי שחייהם ידרדרו להם ככל שהמציאות וחשיבתם יפרדו בדרכם.. או שלא. תלוי עד כמה דוגמטיים הם. בכל מקרה, שאר העולם יסבול. יש אנשים שמגיעים למסקנה ההפוכה, אין במה להאמין, הבל הבלים הכל הבל, ויושבים להם, מדוכאים וחסרי-רוח, או, לחילופין, חרמנים ומלאי זימה, ומכלים את חייהם בלעבור מרגע אחד למשנהו, ללא תמונה גדולה. אני איפשהו באמצע, מה שיש לי הוא בעיקר אמון בבני אדם כבני אדם, משום מה, ובמדע ובמתמטיקה כדרכים לגילוי אמת. בדרך כלל אינני נוהג לתת אמון בחנות אקראיות ממרחבי האתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל שים לב, יש לי חידוש: אפשר גם להאמין במשהו, ו... גם לרכוש אמון כלפי מישהו !!! --------------- כל הזכויות שמורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עולה אמון? (קרי: לרחוש אמון, לא לרכוש. אפשר לרכוש את אמונו של אדם, לעומת זאת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היה נראה לי משהו מוזר. * לרחוש אמון לפעמים עולה בחיים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך בואך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |